השפעת נתן אלתרמן בכנסת

עוד חוזר הניגון שזנחת לשל והדרך עודנה נפכחת לאורך וענן בשמה ואילן בגשמה מצפים עוד לך עובר אורך מצפים עוד לך עובר אורך ערב טוב וברוכים הבאים להרצאה השמינית במסגרת סדרת ההרצאות שמארגן נתר אלתרמן במלות 50 שנה למותו. בוקר טוב גם למשתתפים המתמידים שלנו מעבר לים. בעוד שבועיים תתקיים הרצאה על השיר של קדיה מולודובסקי, גיל גולב של מעיל, אותו תרגם אלתרמן. המרצות הן דוקטור שמעון אפוגל ומאיירת בתיה קולטון. אנחנו שמחים להארח הערב את דוקטור משה פוקסמן שאל. שהוא מנהל מוזיאון הכנסת ומרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת ובכללה אקדמית הדסה. כותרת ההרצאה היא אלתרמן הנפקד הכי נוכח בכנסת, והיא תעסוק בהשפעה הגדולה שהיו לעמדות ולדעות שהביאה אלתרמן על אנשים שאחזו בהגע השלטון באותה תקופה. אני רוצה להודות לדוקטור פוקסמן שאל על נכונותו לקחת חלק בסדרת ההרצאות, ואני מתכבד להזמין אותו לשאת את דבריו. תודה דוד, ותודה לך על ההזמנה באמת לעשות דברים ולהשתתף בסדרת ההרצאות המרתקת הזאת שהייתה לכם עד עכשיו אנחנו מדברים על 50 שנה למותו של אלתרמן השבוע זה 110 שנה לולדתו ככה שאני שמח שיצא לי באמת גם לקחת חלק בשבוע כזה חשוב בביוגרפיה של אלתרמן אנחנו מדברים על נתן אלתרמן, קראתי לזה הנפקד הכי נוכח בכנסת, כי הוא באמת לא היה חבר כנסת, אבל ההשפעה שלו על הכנסת היא הייתה כל כך מהותית, וכפי שתראו עוד מעט, היא היה כל כך נוכח, שהייתי אומר שהוא אפילו היה יותר נוכח ויותר משפיע מהרבה מהחברי הכנסת שכיהנו בכנסת. עוד דבר, אולי הרבה, אלתרמן הוא המשורר הלאומי, הוא אחד, אומנם אלביאליק נאמר שהוא המשורר הלאומי, אבל בוודאי גם נתן אלתרמן. והרבה מאוד מההרצאות ששמעתם עד היום, זה היה בעיקר על באמת המשורר והליריקה והפרוזה וכו', והפעם באמת אני חושב שמאוד דגש, זה חסר, המשולש הזה חסר את הצלע הזאת, הצלע שמדבר את המשורר הלאומי, ההשפעה שלו על הכנסת. אז אני אנסה להעביר רגע את השופית שהכנתי לכם. אז בנוגע, קודם כל, איך אני הגעתי לנושא? לי קוראים דוקטור משה פוקסמן שאל ואני מנהל מוזיאון הכנסת. אני לא אתחיל לשאול פה אנשים מי היה במוזיאון הכנסת, כי זו שאלה שהיא גם לא הוגנת וגם היא מעין פייק שאלה, אם אנחנו משתמשים בז'רגון של ימינו. יש פייק ניוז ויש פייק היסטוריה, זה גם פייק שאלה, כי מוזיאון הכנסת עוד לא קיים. מוזיאון הכנסת הוא למעשה פרויקט שהכנסת מקימה בימים אלו. אנחנו מדברים על הבניין, מי שכאן ירושלם אולי זוכר את בית פרומין במרכז העיר, שבו הייתה הכנסת על דף 966. הכנסת שכנה ממש בתוך העיר, בתוך מרכז העיר. אתם רואים פה תמונות של ספרי ילדים, של ילדים שהיו הדגש על הכנסת, באמת בהיסטוריה של מדינת ישראל ובהיסטוריה של ירושלים, שזה ממש נמצאת בתבורה של העיר. והילדים מבקשים חתימות, והעורכים ברחוב רואים את החברי כנסת נכנסים ויוצאים, ויש המון קרבה, אפשר לשאול שאלות, אפשר להתלונן, כמו שהרבה מאיתנו אוהבים. והבניין הזה מאז 66'הוא עובר למשרד התיירות, ואחר כך נמכר, והכנסת בעצם רכשה אותו מחדש, אלימה אותו, והיום אנחנו עושים בו מוזיאון, כפי שאתם יכולים לראות, שאני בתקווה שתוך שנתיים נוכל לפתוח אותו לקהל. ונשחזר את המליאה ההיסטורית, את חדר הממשלה ההיסטורי, יש שם מוזיאון אור קולי לתולדות הכנסת, יהיה מרכז ללימודי דמוקרטיה, לסיורים, לסדנאות, לחיילים, לסטודנטים, ובאמת אני מקווה שגם אתם אחרי ההרצאה תרצו להגיע בעוד שנתיים כשהיא פתחת בזאת שם המוזיאון, ובמסגרת העובדה הזאת, אז נחשפנו לאט לאט יותר חומרים, כשאנחנו בונים את התצוגה ובונים את מערכי החינוך שיהיו, ו... את ההרצאות, נתחלנו בנוכחות של אלתרמן, של האלתרמן הנפקד מהכנסת, כמה הוא נוכח. בנוהלים של הכנסת ודיונים של הכנסת וכולי ומכאן גם הגיע הרעיון לעשות את ההרצאה הזאת שאנחנו נתחיל אותה כרגע על אלתרמן והשפעתו על הכנסת התחנה הראשונה שהייתה אנחנו רוצים, אני רוצה לפתוח זה בעצם טוב 749, יום הולדתה של הכנסת במאי 48, כמו שכולכם יודעים, בן גרון מכריז בשדרות רוטשיט בתל אביב, בבית של דיזנגוב אז שתרם אותו מועצת העם הזמנית מתכנסת, ובן גולון מכריז להקמת המדינה. כעבור תשעה חודשים יש לנו בעצם את כינוסה של הכנסת אחרי בחירות. למעשה אני אומר שזה תשעה חודשים של הרעיון, הרעיון דמוקרטי, וזה אפילו היה הרעיון דמוקרטי בסיכון, כי סך הכל אנחנו מדברים על תקופה של מלחמה, על תקופה של צנע, על תקופה של פליטת עולים, של משבר כלכלי גדול, ולמרות זאת... בינואר נערכים בחירות להספה המכוננת, ואנחנו תכף ניגע בזה, וכבר לפני כן יש מפקד, גונים את ספר הבוחרים הראשון, ולצורך כך תתפלו, אבל היה ממש עוצר על מדינת ישראל, החל משעה 4 באחר הצהריים ועד חצות, אסור היה לצאת ולהיכנס, כדי שהפוקדים יבואו ויסו את פנקס הבוחרים של הבחירות להספה המכוננת, הבחירות לכנסת הראשונה. אנחנו רואים פה כמה תמונות מהיום המרגש הזה, שהוא באמת היה יום מרגש בתודות האומה, הכותרות, הכנסת בירושלים, אווירת חג, הכנסת פתחה באווירה חגית, החלה בפעולתה, אתם רואים את בן גוריון, את הנשיא ביצמן, את המשמר כבוד, אנחנו מדברים על הישיבה הראשונה שנעשתה, לא היה הכנסת בית והיא הייתה למעשה בבניין המוסדות הלאומיים, מי שמכיר בירושלים, איפה שהיה המקקל והסוכנות. ושם בעצם נפתחת הישיבה החגיגית אחרי 2000 שנה, עם התקווה, בקמים, ומוכים כפיים בכל ישיבה, יש ממש אווירה מאוד חגיגית, בוחרים את שפנצה כיושבו של הכנסת, קרבו יומיים בוחרים את חיים ויצמן לנשיא, ואחר כך הם יורדים לתל אביב, כי ירושלים הייתה אז בקו החזית, והם נשארו בתל אביב עד 1950, קולנוע קסם, לתל אביבים שבינינו, איפה שהיה בניין האופרה, לפני זה זה היה קולנוע. אחר כך הבניין האופרה וגם היום קוראים לזגיקר הכנסת לכבוד האירוע וכדומה והאירוע הזה שבאמת היה מרגש ועשרות אלפים עמדו בחוץ והיה תפילה בבית כנסת ישורון של כל החכים עם הרבנים הראשיים שחיברו תפילה מיוחדת הרב אוזיאל לרגל האירוע וכו'ואלתרמן בעצמו כמובן בטור השביעי המפורסם מי שלא מכיר את הטור השביעי, זה כמובן היה הטור בדבר של אלתרמן, שהיה מתפרסם מדי שבוע, בטח בתקופה ההיא, ואנשים היו עומדים בתור בשעה חמש בבוקר, לקרוא את העיתון, להיות הראשונים שקראו את הטור השביעי של אלתרמן. ולא היו שיחות שבת, בלי להתייחס באמת לטור הזה, ואלתרמן כחלק באמת מההתרגשות הגדולה הזאת וכו', הוא כותב את הטור השביעי, הוא מקדיש את זה לכנסת, כנסת ראשונה הוא קורא לתור הזה ואני אעשה הוא מצטט מן העיתון והוא כותב שוב יהי יום אביב, יום תמורות ופליאות באוויר יש טובה ורחמנתה וצירים בדלגם על גבי שלוליות ילכו ראי הפרלמנטה הם ישבו כשגור ויקשיבו לנאום ישיבה מספר אלף ואלף ושבע אחדים יחטפו לרגעים קצת נמנום, אחדים סתם ישנו שנת קבע ואינם המרצה על ייצוא הפולים ועל מס החזקת חתולים של בית, ההיסטוריה גמלה ישרות של חולין, מסריגה לתיקון גרביים. אז מאיזה אשניו, שנפתח איזה דרור, תיכנסת אל החל הכנסת, תרקד צעד על פני פטישו של היור, וכמעט תהפוך את הכסת. ובאופה, אלווה צירים, במבט והידעו, היצירה מזומנת מרוחו האזה של אותו ערב שבט, בו נולדת אספה מכוננת. לא לנצח תהכי באורו של ברק, לא גם לך עוד נכון הוא בעין, ימי חול וגנגום וויכוח של שרק בלי תזמורת ובלי שנות אלפיים. עוד יומי חשפה בשגרה יחרושם וכבר שן לחלוטשים למפריע, הלשכה והניער אהובים להרסם של תקופות תודגלים בידיה. הכתובים החולין והפרח הוא טוב, אם בהם לא ידום אף לרגע, כמו לב הקשני ואמום כל הטוף שרעם את עונף הדגת. שם עתיק. להכנתן על הכנסת נקראת אך כמו חצוצרה רוננת בח מבקיעה ואל יחשב לחלכת גם הושם הלועז השפה מכוננת יען לא רק לכנסת מקדם עד בת, לא רק לה מצמרת עד גזע, בח מכה גם סופת הקונבנט בצרפת וחולפים בח קיראי מרסיליאלזה את יפה כיאפות בבנותיו של הדרור, הקמות לעולם כאנדרטה, מן הפורום רומנום בתוך המצור עד הכנסת המגנקרתה. ותמיד תזכרי את ימי החזיז במניצבת ראשונה מול רייך, ומגע השגרה את לכך לא יניס ונאורייך יקלו לנהי הרייך. ובזכות ובתוכנו וגם בגויים יבדע כי הלך השנים והוותק יעמוד בפתחייך ללא חלודה, ורק חרבם שמשפט בצדק. ומבין ניסיון, יעבירו בחזיק וניצבת את דברייך להודיע, בעינייך ליושר ולדין הצדיק, אבל לא לצרועות היציאה. כך לא פעם תקומי למלאכת הדור, חשופת מרפקים כפובסת, ומאיזה אשניו שנפתח איזה דרור, אז תבוא אליך לכנסת. ובאופא ילוו העצירים במבט, ורבים לא ידעו, כי אל הנא יגיע ישר מאותו ערב שבט, שהי פעם שער מעלינו. אז השיר הזה של אלתרמן, שהוא, התור הזה שהוא מאוד חשוב. שהוא היה אוקדש כמובן לכנסת. כמו שאתם רואים, יש פה כמה רבדים שחייבים להתייחס אליהם. אני אישית מאוד אוהב את המשפט בעינייך, ליושר הוא לדין הצדיק, אבל לא לצועות היציאה. זאת אומרת שהאלתרמן מאחל לכנסת שהיא תתמקד ביושר ובדין, ולא רק בצועות היציאה, לא רק לרדוף אחרי באמת התשועות של העם, אלא תבצע צדק ודין. אבל יש פה כמה רבדים חשובים שצריך להתייחס אליהם. העובד הראשון, כמו שקרדנו, אז אלתרמן אומר, מצד אחד, שם עתיק לך ניתן הכנסת, אבל מצד שני הוא כותב באתור, אני קורא על האתור השמאלי אצלי, כמו חצוצה רוננת, בך מבקיע, ואל יחשוב לך לכת, גם השם הלואה זה שפה מכוננת. כאן אלתרמן נכנס לוויכוח המאוד מעניין. האם הכנסת היא השפה מכוננת, הכנסת הראשונה או שהיא כנסת והכוונה בעניין הזה היא שהכנסת, הבחירות היו לה שפה מכוננת ולמעשה גם במגילת העצמאות וגם בהצהרת חופצית בנובמבר, ההחלטת האום נקבע שמדינת ישראל תוקם וקודם כל דבר ראשון יהיה לה חוקה דמוקרטית שבעצם סביבה יתנהל המדינה והמשטר ובן גורן מחליט בהחלטה, גם בלחץ המפלגות הדתיות שאמורות יש לנו חוקה. חוקה שלנו, זה תורת ישראל ואנחנו לא צריכים חוקה, אבל בן גוריון היה לו את השיקולים שלו, הניטה שפירה מדברת על זה שהוא לא רוצה את הקבלים של הביקורת של החוקה, שזה בעצם לשים מכשולים בפני השלטון, והוא רצה השלטון כמה שיותר חזק להקים מדינה יש מעין, זה לא דבר קל. ולכן גם אלתרמן מדבר על זה שלמרות שקוראים לך כנסת, למרות שהכנסת תוך יומיים החליטה שהיא לא השפה מכוננת, למרות שאזרחים הלכו והצביעו, אלתרמן אומר לא, אל תשכחי שלך את השפה מכוננת, וכשהוא אומר ואלי חשב לך לכת, אז יש פה איזושהי קריצה למפלגות הדתיות ולגורמים דתיים, שאומרים שעם כל הכבוד יש לנו תורה והיא החוקה שלנו, ולכן הוא גם יש פה קריצה מאוד מעניינת של אלתרמן. עוד רב עובד של מאוד מעניין בשיר, אתם יכולים לראות שאלתרמן, בית מתחת, מדבר על סופת הקונבנט בצרפת ועל קרי מרסיליזה. ופה אנחנו רואים קטע מאוד מעניין ביוגרפי של אלתרמן, שאלתרמן, מי שלא יודע, נשלח ללמוד בצרפת, הוא נשלח ללמוד בפריס, אחר כך בננסי, או לאחריה להיות אגרונומיה, שאז זה היה כמו, הייתי אומר, כמו ללמוד הייטק היום. כל אמא רוצה אולי בן מהנדס הייטק, אז כל אמא ואבא רצו בן אגרונום, במיוחד במדינה של שנות ה-20-30, שיש לנו פה במושבות וקיבוצים, וחקלאות זה העתיד של המדינה וזה, איתי אומר, היצור המרכזי, והוא נשלח ללמוד אגרונומיה. ומעבר להשפעה שהרבה אנשים מדברים עליה של צרפת, השלסונים והשירה הצרפתית על השירה של אלתרמן, אפשר לראות שגם כאן ההתייחסות הראשונה שלו כשהוא מדבר על חוקה, הוא ישר לאן הולך? הוא הולך לצרפת. הוא הולך לקונבנט בצרפת, הוא הולך לקריון אוסטרליזה, למהפכה צרפתית, חירות, אחווה, שוויון. זאת אומרת, רואים פה את ההשפעה המאוד מעניינת של צרפת על אלתרמן, לא רק בתחום הלירי, גם בתחום הפוליטי. אחר כך הוא מזכיר את הפורום רומאניום, ואחר כך את המגנה קארטה, זה בריטניה, הפורום מי ש... יודע, זה כמובן הפורום ברומא, ונדע שמאז שהוליוודים מסרטים על הגלדיאטורים, אז כל המנשים חושבים על הפורום, הם חושבים על גלדיאטורים, אבל למעשה הפורום היה מעין בצורך של פרלמנט של אזרחי רומא. מעין פרלמנט הימי שהם ישמוף שם וקיבלו החלטות ולא רק קרבות של גלדיאטורים עם דם כפי שהרבה אנשים חושבים וכמובן המגנה קארטה הבריטית והזכויות ואויטניי באמת האמא של הפרלמנטריזם העולמי ועוד דבר מאוד מעניין, שימו לב וזה אולי הדבר הכי חשוב שצריך לעבוד בה שאלתרמן בחושים שלו כמשורר לאומי הוא באמת קולט את הרצון שיש בעם, ומפאי לא קולטת את זה, אבל אלתרמן קולטת את זה, שזה הרצון לשגרה. כי הוא אומר פה, אם תשימו לב בתור השמאלי למעלה, טובים החולין והפרח הוא טוב, כל הטוב שראה מתונה פדגל, זאת אומרת, החולין, הוא מדבר על החולין, ואם התחלנו את השיר, אז התחלנו את השיר בשם יושבים בישיבת אלף ואלף ושבע, ומנמנמים, והנאומים שם, על מה הנאומים? הנאומים שם על ייצוג פולים. או על מס על החזקת חתולים של בית, זאת אומרת, הוא כבר ראה שפה שיהיה מיסים על כלבים וחתולים וראשיונות, אבל הוא מדבר שעות של חולין, זאת אומרת, הם באמת הרצון הזה של עם בפברואר 49, בטובי שבת 49, שהוא אחרי מלחמות ואחרי שואה ואחרי מאבק מול היישוב הערבי ואחרי כך מול מדינות הרע, והם מאבק מול הבריטים, כשהוא רוצה, העם רוצה נורמליות, העם רוצה נורמליות. ומפאי לא מבינה את זה עד הסוף, ולכן הבאתי לכם פה כמה דוגמאות שאתם יכולים לראות את הסיסמה שתנו לחיות בארץ הזאת, שאני אזיז את עצמי מפה, ואתם יכולים לראות תנו לחיות בארץ הזאת שהנה הציונים הכלליים, שזה הייתה מפלגה של הבורגנות הישראלית, של הבעלי עסקים שלא רואים את הסוציאליזם ולא את המאבק הפועל העברי וכו', שהם רצו בבחירות, אל תנו לחיות בארץ הזאת, שזה בעצם מה שאלתרמן אומר בשיר הזה, שהכמיהה הזאת היא לשגרה, והבאתי לכם פה שתי כותרות, כותרת של מעריב מהבחירות למטה, להרשויות המקומיות, צריכה למעלה. שאתם רואים שיש בחירות ב-1950, שנה החשמל כותב את הטור שלו, והציונים הכלליים שרצים על תנועי היחד בארץ הזאת, הם מצליחים לכבוש את תל אביב, רמת גן, פתח תיק ונתניה, הם מגיעים ל-24% בבחירות המקומיות, שמפה הם מגיעים 27, הפער מצומצם, וגם הבחירות אחר כך, הבחירות לכנסת השנייה ב-51, שזה אתם רואים את הכותרת למטה. הם מקבלים 18 אחוז, הם כמעט 20 מדאטים בכנסת, כשבבחירות הקודמות הם היו רק 7 מדאטים, זאת אומרת, הם כמעט משלשים את כוחם, זה הכל בזכות תנו לחיות בארץ הזאת, וזה משהו שאלתרמן עולה עליו בחושים שלו, והוא אומר אותו וכו', ובטח הם גם קצת משהו משעשע, התגובה של מפאי, שמציגים את הציונים הכלליים כמסועבים, ותנו לחיות בארץ הזאת, כשמה שמעניין אותם זה בעצם רק ההנה האישית שלהם. מפאי אחר כך המשיכה ואמרה, יצאה בקמפיין, תנו לבנות את הארץ הזאת, ואחר כך הייתי אומר שהתחושה אותי השתנתה ועניינים חזרו לעניינם, אבל זה כמה רבדים מאוד מעניינים בשיר הזה שאלתרמן משיח להיות עליהם. תחנה שנייה שאלתרמן משפיע עליה והוא משפיע עליה בגדול על המבק על חופש הביקורי בכנסת, אנחנו מדברים על הנושא הזה של פירוק הפלמך, גם מישהו מכם מכירים הפלמך. זה היה הקדודי, הפלוגות המחץ של ההגנה, שהוא קו-אמב-41, שרומל נמצא בעל הלמן, ויש חשש מפלישה של הצבא הגרמני לארץ ישראל, ובעצם רצו להקים סוג של מעין פרטיזנים יהודים בארץ ישראל, שהתבצעו ביערות ובערים בגליל, ומוקמת, ואחר כך היא, הפלמך הולך... וגדל והוא משתתף בעלייה ועלייה בלתי לגלית וההגנה ובמלחמת העצמאות הוא באמת נותן את הטון בקרבות מבקיע מול המצרים מבקיע מול ירדן ובאמת הכוחות האלה הם כוחות שהם מאבדים גם אחרי הרבה מאוד דוודות משהו כמו 20% מהכוח של הפלמך הם למעשה מת בקרב ובין גבול הוא מחליט לפרק אותם כי הפלמך היו גם מאוד מסויים עם מפם, מתאמנו בקיבוצים, והם היו מאוד דיווחו לפעמים להנהגת מפם, ורוב המפקדים שם באמת היו קשורים איכשהו לקיבוץ המאוחד, וזה היה, בן גוריון החליט שהוא רוצה צבא ממלכצי, צבא אחד, ולכן הוא מפרק את הפלמך, הוא מודיע בנובמבר 48'על פירוק המדה של הפלמך, ובמאי 48'הוא מפרק את שתי החטיבות. המרכזיות מתוך שלושת החטיבות של הפלמך, חטיבת יפתח, שאתם רואים את הסמל שלה מצד אחד, וחטיבת הראל, הסמל של הפלמך, שתי שיבולים וחרב, ולכן אלתרמן, שהוא מאוד העריץ את הפלמך, והריץ את הלוחמים וכו', הוא לא מוכן להיות בשקט, הוא לא מוכן לעבור על כך בשתיקה, ולכן הוא כותב את הטור, הטור השביעי, הוא מקדיש אותו הפעם באמת לפלמך ולפעילות שלו, והוא יוצא כנגד בן גוריון וכנגד הפירוק שלו. הפלמך, וקורה דבר, 13 במאי 49, קונים את העיתון, עומדים ב-5 בבוקר, מר ישראלי, כמו שפעם גדעון רייכר היה אומר, רצה גברת ישראלי למערכת דבר, נקנות את העיתון, נקנות את הדבר, מגיעה לעמוד שני, טור 7, מכאן גם השם הטור השביעי של אלתרמן, פותחת, ואין טור, טור יוק, כמו שאומרים, ובעצם... במקום זה יש איזושהי כתבה, ואז נותחים החטבות על זה שיש ת'אפו צנזורה, שהצנזורה הצבאית החליטה לבוא ולמעשה לצנזר את הטור של אלתרמן, שזה דבר שהוא באמת היה בלתי נשמע, דבר זה עיתון שהוא המנסטרים, זה לא עיתון חירות של חירות של בגי נשמע, או חזמחלי לכל העם של הקומוניסטים, זה המנסטרים של מלאט ישראל, ואלתרמן, אלתרמן הוא אדם שכתב את מגש הכסף, הוא הבן אדם שהוא הקונצנזו של העם עוד לפני הייתי אומר האינסטגרם ולפני הפייסבוק ולפני, אולי הוא היה הכל שהיו, בוא נגיד ככה, אם היה היום בפייסבוק היו משתפים אותו, היום מקבל הרבה מאוד שיתופים גם בפייסבוק, גם באינסטגרם, הוא היה הכל הצלול של מדינת ישראל, יש חוקים שאומרים הדיבר של הדור ולא לשם, ואז זה היה ביום שישי, יום שני מחליט לעשות מעשה. חבר הכנסת יצחק בן אהרון שהוא מראשי מפם והוא מחליט לעלות לבמת הכנסת ולנצל את החסינות שלו ולקרוא את השיר. אתם רואים פה תמונה למוחרת שהופיעה בעיתונות ויצחק בנצפי למעשה בא ומקריא את השיר מעל במת הכנסת והישובוש לא מצליח לעצור אותו. אני חושב שגם בגלל שהיושב ראש שהיה, זה לא היה שפנצק, אלא היה אחד הסגנים שלו, יוסף בורג, שהיה אז בחור צעיר, אנחנו מכירים אותו כמבוגר, אבל אז הוא היה בחור צעיר, בתנועת המזרחי, ומול יצחק בן-אהרון, מראשי מפה, אדם שהיה קצין בצבא הבריטי, נעצר על ידי הגרמנים, אדם מלא תהילה, היה קצת קשה לעצור, והוא מחליט להעלות לעניין סדר את הסנזורה הצבאית ולקרוא את הטוב. אלתור קוראים שתי שיבולים וחרב, אני אקריא אותו במהירות כדי שנבין על מה העניין, ובן אהרון מכיר אותו ואומר, לא צרכי הפוליטיקה השימושית, הנהרונו לגשת למלכת, ולגעת היום בשאלה הקושית, ובעניין הקושי העומד ללכת. בוא נגיד ככה, היום זה לא היה עובר עם כל ההפגנות בארצות הברית, והשינוי שמות וההרס הנדרטאות, טוב שהם לא יודעים על השוויר הזה של אלתרמן עם הקושי, כי זה פוליטיקלי קורקס ובטח לא. לא לשם צבירת עון מפלגתי בתור סייף, כנעוק בתקופת רוטבי בצה, נדבר פה היום בנושא הזעף, בנושא שנפרק הפצע. נדבר פה מטעם אחד וקופט, כי עובדה לעינינו מכונה, נס ונכס גדול אשר קם למופת נערז, מלא עונים ונשלח ארכיונה. אל נזכיר מבצעיו, או דגליו לא דהו, או דגלים אחרים גם להם שם תפארת, וצודקים אומרים שצעד לא רק הוא, לבדו תחת גשם מופרת. אבל הוא לבדו עוד יוגד ויושמע מה הייתה מחצבתו והיה, קם והיהי כאחת מיצירות האומה היפות ביותר בחייה. ועל פיו ובצלמו, בדפוסים מוכנים, עוד אפשר לייצב ולצקת, מותנוחם יהודי שזרים ושכנים מכינה הצהבו מנגד. לא נגיש פה בשמו רשימת כיבושים וקרבות כשטרות מאישמה, לא נספוד לו כנעל על גורל הקושי ושונא תבליני מונודרמה. אך נאמר... עת אחד עוצרותיו של הדור מעבר לפיצול וכיתוע החובה הפשוטה היא לשאול ולחקור את ממשל המדינה המדוע חובה הפשוטה היא לקום מעשי ולדרוש לסיבה ולתמוה לפחות כמו כל הגדלה של מיסים זה ראוי לביאור מגבוה וזה תור שלמעשה יצחק בן אהרון מנצל את זה בשביל להעלות אותו על במת הכנסת ובעצם על במת ה... הציבור הישראלי על במטה הייתי אומר הפרהסיה הישראלית אני חושב שזה גם מאוד מעניין שהוא בוחר דווקא בתור הזה הוא לא סתם בוחר באלתרמן ובתור השביעי יש הרבה מאוד בתקופה הזאת, הרבה מאוד הצנזור מצנזר את העיתון של מפם על המשמר, העיתון המפורסם. אני ראיתי פעם את העמודים של העיתון באותה תקופה, הם מלאים בקטעים לבנים וריקים כי הצנזור מצנזר אותם על ימין ועל שמאל, אבל הם לא מעלים את זה, הם דווקא מעלים את אלתרמן כי אלתרמן הוא המיינסטרים, כי אלתרמן הוא המיינסטרים ודבר זה המיינסטרים, ולכן הם דווקא מנסים את זה להראות, הנה תראו מה אתם עושים. תראו עד לאן אתם מגיעים, ובאמת הצנזור מצנזר למפם, ועל המשמר אפילו מודע ראיתי שהם רוצו להגיד איגל, כאילו הכוונה לאיגל אלון, אבל אחר כך אומרים איגל, כל הכבוד על הניצחונות, אפילו את זה הוא צנזר להם, כי זה מסוכן, ומאוד סבלו מזה, והם באמת מוצאים את ההזדמנות על גבו של אלתרמן, ואז מה שקורה זה יש מאומה בכנסת, ובן גורן אומר שהצנזור יצנזר את דברי הכנסת, שזה דבר מה שנעשה פה. הוא דבר שהוא אסור בתכלית האסור מה שעשו, ולכן הוא מבקש לצנזר את דברי הכנסת, ויש פה מאומת אלוהים, ורק רציתי להראות לכם, מתכנסת ועדת חוץ וביטחון, שבוע אחרי זה לדון בטור של אלתרמן, והאם היה צדק, אולי היה צדק לפסול אותו, הבאתי לכם פה חלק מהישיבה הסודית. דרך אגב, הרבה מאוד, יש מאמר מאוד מעניין של איחי עמבייץ בנושא שאני מציע לקרוא, שהוא מפרט את זה, ולקחתי עם פה גם חג דברים, מורי ורבי, ושמחתי גם ליעזר בו. ובן גורן אומר, קראתי את השיר ואני מקבל לה את אחריות של הצנזור. עכשיו בינינו כל מי שקורא את השיר מבין שאין פה שום סוד צבאי קשה להבין בכלל מה מדובר, אבל בן גורן אומר, אני קראתי את השיר, אני מקבל לה את אחריות של הצנזור, ואם הצנזור היה נפסל, הוא היה נפסל אם הוא היה נותן לפרסם את השיר. זאת אומרת, אם השיר הזה היה מתפרסם, הוא היה צריך לפסול את הצנזור, ומסופר בו על פירוק חטיבה צבאית, ועל פירוק חטיבה אסור לספר בעיתון, גם אם זה נאום, גם אם זה פואמה. צחק בן נהרון, שקרא את הטור, אומר, משרד הביטחון משתמש בצנזורה, למנוע ויכוח ציבורי בשאלה פוליטית, חברתית, ולא בסודות צבאיים. זאת אומרת, יש פה ממש מאבק. בן גוריון מתעקש ואומר שזה לא עניין פוליטי, וגם זה שהוא הולך לעשור את פרסום השיר בדברי הכנסת, וחברי הכנסת הוא לא מעל החוק, מנחם בגין שהוא מראשי האופוזיציה, והוא באמת מאוד סובל מבין קוריון, לא מעט בתקופה הזאת הוא אומר, זאת תהיה פגיעה חמורה ביותר בחוק היסודי של המדינה, אם אנחנו נותנים לצנזור להתערב בדיוני הכנסת ובפרסומיה, ולמעשה מה שבגין אומר, שאם הצנזור עכשיו בא, ומצנזר את דברי הכנסת, את הטור של אלתרמן שנקרא בדברי הכנסת. זה למעשה הכרפת הכנסת למשרד הביטחון וזה בעצם ממש לא דמוקרטי. בן גוריון אומר אין חוק שמוכיחים לפרסם את דברי הכנסת, אין חוק שאומר שהצנזור אין לו סמכות. וברוב של חמישה נגד ארבעה, ועדן מקבל את דעתו של בן גוריון לבפא ישרוב בוועדה מן הסתם, ועד חוץ וביטחון, שטוב, עשה הצנזור שהוא פסד את הטור של אלתרמן. והעניין של דברי הכנסת מועבר לישיבה מאוחרת שמתכנסת מיד למוחרת ישיבה שמלגה מסודית של ועדת הכנסת עם ועדת חוץ וביטחון שתי הוועדות מתכנסות בו יחד, זה אופן מאוד חריג, זה בדרך כלל לא קרה ושם מתרמים חברי הכנסת, ישראל בר יהודה ממפה אומר צריך לתת רשות לכל חברי הכנסת לדבר בכל מקום שהוא, מה שהוא רוצה ואם אין הדבר, נוגע באופן ישיר בעיני ביטחון ואף צנזור לא יכול למחוק אותו לעומת זאת, מחבר נסבי יהודה ממפאי מייצג את העמדה של בן גוריון, הוא אומר, משרד הביטוחון הוא צריך להיות הקובע, ואנחנו צריכים לתת לו את השלטון ואת הזכות לשפוט ולהחליט ולמסור איפוי כוח כרצונו. ואנחנו צריכים למסור את הסמכות הזאת לאותו שר, יש המון מאוד שערה, ופעם ראשונה בתקופה הזאת, התקופה המאוד, הייתי אומר, מפאי בשיאה, בן גוריון בשיאה, מקבלים החלטה שבעקבות הדיון הזה, שאומרת, שהפרסום של דברי הכנסת ופרסום של דברים של חברי הכנסת שנאמרים בישיבה פתוחה של הכנסת לא ניתן להגבלה או פיקוח או איסור על ידי שום גורם, בטח לא הצנזור ולכן פרוטוקול של ישיבה פתוחה של הכנסת יפרוסם במלואו בדברי הכנסת ואת הדברים האלה מותר לפרסם בכל עיתון ובכל דרך אחרת אתם רואים פה ממש ההיווצרות וההגנה של דמוקרטיה פרלמנטרית במדינת ישראל ממש הרגע שבה נוצרו כללי ברזל שמלווים אותנו עד היום, ואומרים שרק היור, שני סגני היור, יכולים להחליט שדברים מסוימים ממש שברו את הגבול, ואפשר לפסול אותם מדברי הכנסת, אבל זה ממש רק במקרים מאוד מאוד חריגים, ולכן רק לכנסת יש את הסמפות הזאת, ויפה מאוד מה שאומר בן אהרון, יש ומתרגלים ממונחים, ומחווים לאט לאט לחיינו, מי בלגיש בזרותם. ואנחנו עודים לצורך להגן על חופש הדיבור בכותלי הבית. וההחלטה הרתיב של הבעדה התקבלת בימיליית הכנסת, ומשם היא עוברת גם לחוק יסוד הכנסת, ולמעשה הופכת להיות חלק מהחוקה העתידית של מדינת ישראל. הכל על סמך אותו טור של אלתרמן שהגיע אל הכנסת, וזה התקדים שהוא עשה. רציתי רק להראות לכם שאלתרמן, המשיכו לצנזר אותו מדי פעם, יש פה על טור אחר שלו. שקשור למשהו שהיה באום אלפחם, ירי בילד ערבי שמחר שום וכולי, אבל זה לא הסיפור שלנו היום. אבל אתם רואים את החורים, הבאתי לכם מצד ימין לראות את החורים בטור של אלתרמן, לפחות לא צנזרו כבר מעט אבל הטורים שלו, אלא רק חלקים. מצד שמאל הבאתי לכם איך התקדים שאלתרמן עשה, איך הוא ממשיך העלה, וכעבור שנה יעקב ריפטין, גם חבר מפם, מאוד כועס על כך שמדינת ישראל חוברת לבריטניה באיזה פיקוד במזרח התיכון, רוצים לחבור לפיקוד משולב, כמובן שזה נתפס משהו כנגד ברית המועצות ונגד רוסיה שמפעם תומכת בה, ולכן חיים גורי כותב שיר, והוא כותב בו אל הקצינים העבריים, אל ניכנס לתוך השקר הקהור, אל נתערף, אל נשלב דגלנו בשורה עם החזית הארוכה, ושיר הזה נפסל, ואז יעקב ריפטין עולה וקורא אותו בכנסת. גם להראות אותו מעשה שעשה יצחק בן אהרון עם אלתרמן, הוא עושה את זה עם גורי, ומאפשרים לו לעשות את זה ושוב דרך לעקוף את הצנזורה, במקומות שהחברי כנסת חושבים שהיא לא במקום. התחנה השלישית, גם תחנה מאוד מעניינת, יש דיון בכנסת, אנחנו מדברים על נובמבר 49, בכלל כל התקופה הזאת היא תקופה שהכנסת רק יקיימת כמה חודשים. זאת אומרת, זה הכל בראשית, זה הכל מעשה בראשית, זה הכל כללים שנקבעים אד-הוק מעשים מסוימים. ויש דיון, וחבר הכנסת תופי קטובי ממאקי, חבר הכנסת הערבי, שהוא לא במפלגת לביאן שמצורפת למפאי, והיא שייך כאילו לממסד, אלא הוא אנטי ממסדי, הוא מעלה בכנסת, אומר שבסוף שבוע הוא שמע על חיפושים בכפרים ערבים בגליל, היה חיפושים אחרי... אנשים שהם מסתננים, שניסו להיכנס למדעת ישראל חזרה, והוא אומר שהאידיאות על מה שקרה שם בכפר באנה, דיר אל אסד, שווים איתורים לכל כדורים שפלחו את האוויר, בני המקום תראו את הפעולות החיפוש כמזעזעות ומחרידות, הוא מדבר פה על שאפילו הוא טוען שהחראי יעץ על גנבום על בושים, כסף, תרנגולות, קורא לזה פוגרומים למטה וכו'. בן גורן כמובן לא נשאר חייו, והוא עולה בתור גם שר הביטבור. לא רק כמו של הממשלה, והוא אומר שהוא מביע השתממות על הנועל התמוה, שעולים פה להשמיץ את מדינת ישראל, בכנסת, את העם, את הצבא. הוא אומר את העם ואת הצבא שבזכותם יש בכלל חופש למיעוטים לשבת בכנסת מתוך שוויון מלא, ואומר פה, אני גאה שיש לנו זכות גם למיעוט לבקר ולחפש את זה, אבל צריך להבחין בין הפקרות. והוא מבקש בעצם גם אחר כך מיושב ראש הכנסת להעביר את העניין ולהטיל סנקציות על תופי קטובי, ולמנוע ממנו להמשיך ולדבר כאלה דברים ולנקוט נגדו סנקציות וכולי. וזה פורסם מאוד בעיתונות על זה שבאמת בן גורן אומר לתופי קטובי, אתה כאן בזכותנו, אל תשכח את זה וכולי. באלתרמן שהוא היה מאוד רגיש לעניין של המיעוט הערבי וכולי, מקדיש לזה תור. והוא בעצם מטור על ההתנהגות של בן גוריון לטופי קטובי, והוא אומר, ובכן, מי הוא טופי קטובי? הוא חבר כנסת, הוא קומוניסט ערבי, מבית נבחרים, יושב אינו בזכות מלאה ולא בחסד, כבר העת אולי לזכור זאת חברים, אין מוכב בזה כל חוב על גודל נפש, ישיבתו היא חוק, היא צו, היא אלף ב'לא, אין הפרלמנט צריך ביד מונפת לזרוק לו מדי פעם את הגט. אין הפרלמנט בשום פנים ואופן, צריך לקרוא, אתה דובר בעין מחיד, שטוב, אני נדיב, דוגל בחופש, אין זה עולם אפילו מסיבה פרטית. את להחליט סוף סוף, ככל צירי הבית, גם טובי יושב בו בתוקף המשטר, ואם זה רציני, אין צורך כל יומיים לעזור הפריבילגיה להגיש לו שטר, זה טיב הדמוקרטיה, היא נושאי קלע אנושים, תודה באיש, תלכה אולי לא קל, אך אם היא לא תהיה מובנת מאליה, היא לא תהיה מובנת לנו כלל, והתיאור הזה עוד ממשיך וממשיך, והוא מדבר על זה ש... דבר אחד ברור, בקום חבר כנסת ולא תמונה אחרת של חיפושים, אין זה חשוב פחות מהודעת הפרסה, מעללות את עזרת האוכלוסים, הנושא אמנם מתוכנו נאו ורק, אנו מסרקים במרץ כידוע. הוא מאוד לא טוב לסרוק בלי להסתרק. אם קומוניסט ערבי דרס זאת, אין טעם במחיר אחד לקרוא את המשאלה. לא, בייחוד אם יש סברה שזאת הפעם עושהו את זה שלא עשתה הממשלה. זאת אומרת, אלתרמן אומר לבן גוריון, הוא אומר לו שעם כל הכבוד, אם חברי כנסת ערבי יידורש לבדוק איזשהו משהו, הוא לא צריך לזעזל בו, והישיבה של חברי כנסת ערבים היא בזכות. ולא בחסד, ויש מאוד השפעה של התור הזה גם על בן גוריון, גם על אחרים, אנחנו רואים ממש את המיתון ביחס לנציגים ערבים בכנסת, גם תופי קטובי, אגם צפלב, בכנסת אחר כך אמין חביבי, וזה מאוד מעניין, ההשפעה של אלתרמן, כי עוד פעם אלתרמן הוא לא משורר, חס וחלילה, קומוניסט, הוא באמת המייסטרים. הוא גם מאוד קרוב לבן בוריון, אני מאמין שבטח רק שמעתם על הרצאות כלב אחים, והחשיבות שלו, הקול שלו שנשמע, הוא באמת אכן משפיע, ומשפיע מאוד על היחס של חבר הכנסת הערבים למכנסת. התחנה השלישית, אנחנו קופצים ל-1955, ב-1955 מה שקורה זה שמוכרים את הנשק צ'כי למצרים, מצראי צ'כי, שמכרו לנו נשק ב-48'במחמת העצמאות, למעשה הגוש הקומוניסטי פונה לערבים, ומוכרים המון נשק למצרים, מטוסים חדשים של מיג, טנקים של ה-T, הדגם T הזה המפורסם, הכי מודרניים, בתותחים, ונגמשים, ומחסתי טנקים וכולי, וזה נשק שהוא מאוד מדיגן מעט ישראל, מפקד חיל האוויר מגיע לבן גורן ואומר לו שחיל האוויר הישראלי לא יוכל לחיל האוויר המצרי ברגע שהנשק הזה ייכנס ל... שימוש והם יכשירו אותו. ואותו דבר אומר גם הרמטכאל, שהאמידת ישראל לא תעמוד מול צבא מצרים עם הנשק החדש, אנחנו גדור מאחוריהם וחייבים לעשות מעשה. ויש גם תחושה מאוד של חרדה בארץ. התושבים נקראים לתרום כסף, זו תקופה קשה מבחינה כלכלית, ואתם רואים פה מצד ימין הבאתי כמה קרזות, תרום לקרן המגן, ואנשים היום מגיעים עם התבעות, ועם מעגילים ומוסרים אותם. בלשקוט של משרד הביטחון בשביל לקנות נשק למען ביטחון המדינה, למען נשרדות הייתי אומר, המדינה. אתם רואים פה תושבי נתניה נקראים להגיש לצהל מטוס קרב בזכות התרומות שלהם, בוא נעשה מספיק תרומות ונקנה מטוס וניתן אותו לצהל, שזה גם מאוד מעניין בתקופה שבה אנחנו מסתכלים על העניין הזה, והנשק הזה באמת מפחדים ממנו ממלחמה. מדינת ישראל ובן גוריון. עושים הכל כדי לפלוט למדינות המערב, בארצות הברית לא מוכנה להתערב ולתת נשק, בריטניה גם פחות, ומי שבעצם נחלצת להגנתנו זו צרפת קרגין יחד של מדינת ישראל, ומתחילה להעביר נשק שמדינת ישראל קונה אותו, וזה בעצם מבצע היונא המפורסם, ב-1956 ביולי מתחילים להגיע משחתות נשרות. גייסות של צרפת שמגיעות לאנמל הקישון בחיפה, נחתות גדולות כאילו כאלו שהשתתפו בדידאי בפלישה לנורמנדי במחמת העולם השנייה, ומתחילות לפרוק טנקים ויש מטוסים שמגיעים בדרך האוויר, מגיעים למדינת ישראל מטוסים מאוד חדשים, מסוג מיסטר ואחרים, והטנקים החדשים מגיעים לאנמל קישון ומגיעים לשם הרבה מאוד טובים. פותחים ונשק ותחמושת, ובאמת כאן, אם מדינת ישראל עד עד הייתה בחרדה, והייתה עם נשימה עצורה ולא ידעו מה לעשות, ובאמת היה תחושה מי שקורא את המחתבים של ראשי המדינה ואת הדיונים בכנסת, וזה מבין, הייתה התחושה של הנה זה נגמר, שאנחנו אם לא נקבל נשק, איך נעמוד, אף אחד לא ירדע, ואפשר לראות פה את הנשק שהוא מגיע. וכו'והמבצע הזה הוא מבצע סודי לא רוצים שהמצרים שכבר התחילו להכניס את הנשק שלהם לשימוש יבטחו במלחמת מנה ולכן הוא דבר הזה מאוד סודי רק מתי מעט יודעים על כך ופה הבאתי את זה גם כי רואים פה את אלתרמן מצד ימין משה דיין ובן גוריון מביאים את אלתרמן לבוא ולראות את הפריקה של הנשק מתוך כמובן כוונה שהוא גם מדווח על כך וכו'ואלתרמן מגיע באחד הלילות בחושך, לאנמל קישון, הוא לא מבין מה קורה, פתאום הוא רואה את ההורות שהוא מעץ הרפתית, הוא רואה את החיילים מגיעים וכו', הוא מאוד מאוד מתרגש. ובן גוריון, שעד אז לא רצה להגיד שום דבר, עולה באוקטובר, ב-15 לאוקטובר, לכנסת, עומד על דוכן הכנסת, והוא מתחיל והוא אומר, לא אמורת על פרשת מאמצנו להבטיח לצבא ההגנה לישראל מינימום ציוד הכרחי, כי פרשה זו עדיין לא נסתיימה, אבל עברו עלינו הרבה חודשים של ציפייה וחרדה, אבל גם היו לנו ימים של חוויות גיל עמוקות ואולי מי הרב ראה. אולי מן הראוי שמסור לכם את אחת החוויות כפי שהם ציח אותה, משורר אדיר מיטוי, החותם בשם נתן א'. באמת, נתן אלתרמן חתם בשם נתן א', אבל בואו לא נשכח שגם בן גורל קורמן רצה שאלתרמן יעברת את השם והוא לא הסכים, אז דווקא נוח לו להגיד נתן א'ולא נתן אלתרמן. בקורי דברי המשורר כאן אני יודע שאני מקפח את העיתון אשר לא נועד השיר הזה. אולם נעירה לי כי דברים אלה צריכים להישאר בדברי הכנסת כנכס המדינה וצבא ההגנה לישראל. זאת אומרת, אם התחלנו בעובדה שבן גוריון מונע מדברי הכנסת, הוא רוצה למנוע באמצעות הצנזור שהוא תחת פיקודו את הטור של אלתרמן על הפלמך, פה הוא אומר אני לא יכול למנוע מדברי הכנסת, כי הוא רוצה בכוונה להכניס את הטור של אלתרמן על העניין לתוך דברי הכנסת. ומעניין בטור הזה שכשאלתרמן מגיע ביולי ו... רואה את הנשק והוא מתפעם והוא מגיע הביתה והוא כותב את הטור, בא לבן גוריון ואומר לו, הנה הטור, תקרא אותו, והוא אומר, יפה מאוד, זאת אומרת, אני יכול לפרסם אותו, והוא אומר, לא, על זה לא. יפה, הזמנתי אותך, כתבת, לפרסם, לא כרגע, נחליט את זה, אני אגיד לך מתי לפרסם אותו. בן גוריון לא רק אומר לו שהוא לא יפרסם אותו, הוא מחליט לפרסם את הטור בעצמו, אחד הפריבילגיות של ראש ממשלה כנראה, והנה אתם רואים פה את דברי הכנסת. גם דבר מאוד מעניין שאם אתם עודים, דברי הכנסת הם ביטורים. גם איפה שראינו קודם, דברי הכנסת הם אך ורק ביטורים, ופה, לאור העובדה שבן גוריון אומר, אני אולי מפקד, אני אולי מקפח את העיתון, שלא נועד עשיר עיתון דבר, אבל עדיין הדברים האלה צריכים להישאר בדברי הכנסת, ואתם רואים שגם האדם שעורך את דברי הכנסת, בשנת 56, ב-15 אוקטובר, מחליט שהוא ברגע הזה שובר את ה... בסדר של הכנסת שזה התורים, אתם רואים תור מצד ימין ואתם רואים תור מצד שמאל, והוא באמת שובר את זה, פעם ראשונה אני לא מכיר בדברי הכנסת ששוברים ככה את הכיתוב ונותנים באמצע כאלה פסקאות, אתם ראיתם את התורים הקודמים של אלתרמן בדברי הכנסת, אתם תמיד נכנסים גם אז בתוך התורים האלה, אבל פה באמת יש פה מורה מיוחד, ואז הוא מדובר פה, אני לא אתחיל לקרוא את כל זה גם כי אני רוצה להתקדם. אבל אתם יכולים לקרוא לבד, סופר לחרדה ולפלת, תודות העם בין ים ואלת, בים הערב, לקהל אויבים וכו'. והנה סוף סוף מגיע הנשק וכו'. שבועיים אחר כך ישראל פותחת במבצע קדש, יוצאים לכיוון מצרים בזכות הנשק הזה שנאסף, וכמובן מצליחים לקחת ולשמיט הנשק המצרי החדש ולהסיר לגמרי את הסכנה בסביבה של סרפת ובריטניה. הבאתי לכם את זה, גם, עוד פעם אתם רואים עוד חלקים של הפרואמב, אתם רואים שוב פעם חוזרים לתורים, עד כאן דברי המשורר, ובן גוריון מסיים ואומר, בפרוס ההדלה שלי הוא אמר, רק יכל שינוי ניכר לטובה באיכותו של צהל. הבאתי את הפרשה הזאת, במיוחד אליכם, כדי להראות לכם את היחס בין בן גוריון לבן אלתרמן. כי לא רציתי על התורים הראשונים, שהנה הוא נגד בן גוריון על הנזיפה בתופי טובי, והוא נגד בן גוריון על הפלמאף, הוא נגד בן גוריון פה. לא, אלתרמן הוא האיש מאוד מגדולי התומכים של בן גוריון, היו כאלה שקראו לו בלאג, משורר החצר של בן גוריון, ולכן דווקא שהוא בא ויוצא נגד בן גוריון והוא תוקף אותו, כמה החשיבות הזאת בעניין, אבל סך הכל אין מה להגיד, אלתרמן הוא אחד התומכים הגדולים ביותר של בן גוריון, וזה היה חשוב לי, ככה תראו איך זה מופיע למוחד בדבר, אני אומר שראש הממשלה ושמים את הטור מצד שמאל. אחד הפעמים הבודדות שהפעילתי הוא לא ביום שישי, אלא באמצע השבוע בעיקרות מה שקרה בכנסת. הבאתי לכם גם עוד משהו יפה ממעריב, שמעריב, האורך הספרותי של מעריב כותב פה, עוד יסופר בתודות היצירה העברית כיצד קרה הדבר הזה, כיצד עמד ראש ממשלת ישראל ברגע של סי המתיחות הדרמטית, אשר זרקורי העולם מופנים לאותו נאום פוליטי, והוא דווקא קורא בהתרגשות, בהתאמה ובעוד דברי שירה. סרט ההקלטה הנציח את הרגע למען הדובות הבאים לדברי הכנסת, נדמו חסינות היסטורית, זאת אומרת, זה לא חסינות, זה חסינות היסטורית לנאום ולשיר, שירו של נפרמן עוד יסופר בתוך דברי הכנסת, והוא באמת מכמיל להם מאוד שזה מעריב להם דבר, והוא אומר פה, הפעם הראשונה העירה בתודות השירה העברית של ראש ממשלת ישראל, קרא מעל במטה כנסת שיר עברי במלואו, והכריז עליו, כבר על עם והדעה, כעל נכס המדינה וצבא ההגנה לישראל. שורי ישראל שמעולם לא פונקו על ידי מנהיגי האומה, לא חלמו על כך. ביאליק לא ראה רגע כזה, אף בחזונו הנועז ביותר. קודמו, יהודה מטגורדון, קונה נוד את קנתו למי הנאמל. אחד הירושים בעולמות השירה, נתן אלתרמן, קיבל השבוע מפרושת ישראל את התשובה הנכונה. כדאי היה אמן ויש שכר למשורר ולשיר. מאוד יפה, מאוד מרגש, דווקא מגיע ממערים שמפרגנים לכותב של דבר. אלתרמן גם מועמד לכנסת, התפלו, אבל כנראה שאלתרמן החליט, אומנם לא מועמד ריאלי, אם אנחנו משתמשים בז'רגון של ימינו, אבל אנחנו רואים ב-1965, בן גולון בגבות הפרשה, פרשת לבון המפורסמת שאני לא אכנס אליה, הורש ממפאי ומקים את רפי. ואלתרמן מתגייס לרפי, מתגייס לעזור לבן גוריון, לידידו, והוא יוצא כנגד מפאי, והוא הופך את הבועים מקום 118, מתן אלתרמן סופר תל אביב, תירות מורדו 30, מתחתיו הרמטכאל המיתולוגי די יעקב דורי, למעלה עם הבנים, גוב ורבקה וכולי, מאוד מעניין, ויש מחיר, יש מחיר לזה שאלתרמן נשאר נאמן לבן גוריון, למרות שהוא... עובר לרפי, ורפי נכשלת, והיא רק עשרה מנדטים, למרות הכוכבים, למרות שדיין שם שם הכיסה הרבה פרס וכו', והתמיכה של אלתרמן, הם בקושי עשרה מנדטים, הם ממש חסרי כוח פוליטי אמיתי מול מפאי, מול חירות וכו'. אבל נתן אלתרמן כבר לא יכול לכתוב את זה בדבר, דבר זה עיתון של מפאי, והוא עוזב לכיוון מעריב ומתחיל לכתוב במעריב, וזה מעניין שהוא עובר דווקא למעריב. כי אומנם הוא עובר ב-67 כמה חודשים לפני מ-56 הימים, אבל זה עיתון שהוא כבר בעל גוון ימני. זאת אומרת, מי שהעורכים שם זה רוזנפלד ודיסנצ'יק ושניצר ואיזה אנשים, יש לו גוון, בגין כותב שם כל שבוע טור מיוחד. זאת אומרת, זה גם מעניין, אבל אני לא אכנס לזה כרגע. אלתרמן נפטר, כפי שאתם יודעים, ב-1970. ואנחנו רואים איך הכנסת חולקת כבוד לאלתרמן, ברגע שנודע העניין, אתם רואים פה למטה את נברי הכנסת, עוד פעם עם התורים, חברי הכנסת קמים ומכבדים את זכרו של אלתרמן ברגע שהם שומעים שהוא נפטר, דבר שהכנסת לא עושה לכל אחד, היא בוודאי רק של ראשי מדינה וכו', אבל אתם רואים פה, יושב ראש מקים אותם, והם כולם מכבדים בכימה, ונדברים על זה שבלב סוער ורוטט. הגיש להם את יצירתו המופלאה, והיא הייתה מקור להשראה, כוח ואמונה. מימין אתם רואים גם את ועדת החינוך, גם ועדת החינוך, כל החברים קמים ויואים דקת לזכרו של אלתרמן, שפותחים את הישיבה, זאת אומרת תראו כמה השפעה גם בכנסת, כמה הם רואים את החשיבותו של אלתרמן כמה שוער הלאומי. עוד דבר מאוד מעניין, בעשור למותו, אולי אתם תתפלו, אולי אחרי הצעדות תתפלו. אבל אלתרמן, הארוח, אחד האירועים המרכזיים בעשור למותו, אם לא המרכזי יותר, נערך בכנסת, באודיטורים של הכנסת, אחד ההרצאות הגדול. ומי שעושה את זה זה ודת החינוך, אורן אמיר, הוא שבושב ועדה, והיא מזמינה את אשתו של אלתרמן, את אלמנתו למעשה, אחל מרקוס, שהיא במקום לעשות דברים החליטה לקרוא מהתור השביעית, אזרח מדיאלת ישראל, דוד בן גוריון, שזה מראה ליחסים של אלתרמן ובן גוריון, ההרצאה שלו. קטע שירים מתוך כוכבים בחוץ, חיוך ראשון, ובסוף עוד טור בשום אחד מן הגחל, שזה גם מזכיר קצת את אלתרמן ואת הדרך שהוא עשה, וההתגבה והקשר שלו להיסטוריה של מידת ישראל, וההרצאה של הלוחמים. הם מביאים את דן מרון, שמדבר על אלתרמן כמשורר לאומי בשני היבטים, גם משורר שפורץ את התחום של קורא השירה לתודה של הלאום, וגם לוקח את החוויה הקולוקטיבית והופך אותה לשיר, זאת אומרת, אחד כמובן הוא באמת המשורר הלאומי שלנו. ומביאים את חנה מרון שאתם רואים פה, ששרה, או קראה את שיר היונה, משיר היונה, ערב רחוק ושיר הרס וזה מעניין כי לא סתם לקחו את חנה מרון, כי היא הייתה מאוד קרובה לאלתרמן היא הייתה הפונדקית בפונדק הארוחות שאלתרמן כותב, הוא מחזה מאוד מפורסם ובתחילה יש סיפור מאוד יפה של דוד כאן שעורך לנו את הערב ‫ואת כל ההרצאות הביא לשומת ליבי ‫על כך שהיא לא רצתה להשתתף בהצגה, ‫היא באה לאלתרמן ואמרה לו, ‫לא, אני לא יכולה, אני לא זה, ‫ואז אמרה לה, תראה מה, ‫האם תכתוב לי שיר? אז אני מוכן להבוא ישב כל הלילה וכתב לה את שיר הפונדקית המפורסם, והם היו מאוד ביחסים קרובים, ובאמת היא דיברה, אבל הנועם המרכזי היה דווקא משה דיין, ומשה דיין, אני מבטיח, הם שני קטעים קצרים מאוד של ההספד המרגש שלו. משה דיין מגיע כשהוא כבר בטיפולים של סרטן, הוא כבר התפטר מהממשלה, והוא מגיע כשהוא באמת בייסורים. ומעניין גם לראות איך הוא מדבר על אלתרמן, שם הם מאוד חברים, ואפילו היה תמונה של אלתרמן, הם מספרים במשרד של מושה דיין תמיד, והוא אומר, פעם הזדמנתי בשעה מאוחרת לקסית, בבית קפה המתולוגי, פגשתי שם את אלתרמן, חזרתי מאחת הפעולות הצבאיות, דיברנו. היה מאוד לא נוח לדבר עם אלתרמן על אלתרמן ועל שירת אלתרמן. אבל הוא היה אחרי כמה כוסיות ואני הייתי מתוח ורשיתי לעצמי לדבר על שירה. אמרתי לו, אתה כותב שירים כאלה, הסופי. הסופי שיר מאוד מפורסם של אלתרמן על הילד שהאימו שלו מיין עוזבת אותו, שיר מאוד שגם כדאי לקרוא אותו, ושירים אחרים שלגבי הקורא זה כאילו אתה חורט בסכין על ברזל חלוד. אתם מכירים את הצמרמורת שעוברת בגוף, שם החריקות מזעזעות אלה, אתה יודע מה אתה עושה, אתה כל כך מכריב, אתה יורד למכי הנשמה, שכשאני קורא את זה, אלה לא מילים, זו סכין בברזל, והוא אלתרמן לא הגיב. יותר מדי אם זה בייעל הקוסיוטים, כי הוא באמת לא אוהב לדבר על השירה שלו וכו', אבל רק תראו כמה משה דיין גם מדבר בתור למה שעובר אסורים וגם על כמה אלתרמן משפיע עליו. והקטע האחרון שהמתי שאת, משה דיין, שהוא אומר, אילו היה יורד מהמעדים פרופסור לספרות עברית, והוא מוניחים לפניו כדי ספרות מובחרת מכל הדורות, ללא כותרות ומראים מקום, בלי לומר מהו שיר, מהי פרוזה, מתי נכתבו הדברים? והפרופסור מהמעדים היה מוציא כמובן בהגרלה שני פסוקים, אחד המסמל לו קשוט ונקמה, כשבעתיים יקום קין ולמך שבעים ושבעה, פסוק שני הפוך, פסוק של שיא אהבה והרקות, פסוק שבעל אומר לאשתו הכרה, למה תבכי ולמה לא תוכלי ולמה יראה איך הלונוחי טוב לך מעשר הבנים. והיו שואלים את הפרופסור, מי כתב את הפסוקים האלה? אותו פרופסור היה אומר, את הפסוקים האלו הוא כתב או אחד הסופרים המלמוניים שכתבו את התנך, או נתן על תלמוד. ובכך הוא בעצם מסיים, הוא יורד מהבמה, הוא חוזר לטיפולים שלו והוא נפטר שנה אחר כך, ורק להראות כמה הדור הזה, שזה לא רק בן גוריון, זה גם איגל אלון ושאר שם דינאר, ראו את אלתרמן שווה ערך לכותבי התנך. אלתרמן אחרי 67'מה שמעניינו, וזה באמת אני מגיע לסיום, המפנה שאלתרמן עובר אחרי מותו, אלתרמן כבר בעצם בחייו, אחרי 67 הוא הופך להיות מראשי התנועה למען ארץ ישראל השלמה, הוא מנסח את הקרוז המפורסם, הוא המוביל, הוא נועם בהצהרות וכו', ולמרות כל מה שהוא עובר מול הסופרים אחרים, מול בן גוריון שלו מסכים איתו וכו', הוא מאוד מאוד נאמן והוא גם מאוד, הייתי אומר, מיואש מהמצב, הוא שלא הולכים אחריו כמו שהוא היה רוצה, והוא מתחיל להיות מצוטט. בכנסת, דווקא מהצד ימין של המפה הפוליטית, בהתקפה לכיוון שמאל. אז הבאתי לכם בעצם דוגמה, שתי דוגמאות, ואיתן אני מסיים את ההרצאה. הדוגמה הראשונה, משה שמיר, שהוא בעצמו מאוד מעניין, כי הוא בעצמו סופר ומשורר, והוא בעצמו התחיל בצד שמאל במפם, לא גורר על תמון מפה, היה מפם, והוא עובר לצד ימין והוא בתחייה, והוא יוצא נגד מנחם בגין. הסכמי השלום המצרים בישור ההסכמים והוא מאוד כועס על הפינוי של סיני המסירת סיני למצרים והוא אומר דוני יושב ראש נשיא תכבדה דוני ראש הממשלה אין לי אימון בדרכך אין לי אימון במדיניותך אין לי אימון בך אינני יודע אם מישהו רימה אני רומת ולפי דעתי עם רומת בשנתו האחרונה כתב אלתם על שיר גדול אז אמר הסטן הנצור הזה איך הוכל לו מתוער אומץ בקשרון המעשה הוא כלי מלחמה ותושייה עזה לו ואמר לא אתול כוחו ולא רסן השימום ולמורח אבי בתוכו ולידיו הרפקי מקדם. רק זאת העשה. הקיים אוכו ושכח שאיתו הצדק. כך דיבר הסתן. וכמו חברו שמיים מאימה, גירותם את הסתן בקומו לבצע המזימה. אדוני ראש הממשלה, המדיניות שלך מבוססת על ההנחה שאין צדק המפרד הציוני בארץ ישראל. וזה מאוד מעניין שהוא מביא את השיר הזה, זה שיר שאלתרמן לא פרסם מעולם. זה השיר שנמצא במגירה שלו, בשולחן שהוא כתב, והוא מאוד... מראה על כמה אלתרמן בעצמו, כמה הוא מרגיש שלמעשה אנשים לא הולכים אחריו, איזה איסורים יש לו שהוא מרגיש שהוא לא מצליח להוביל כמו נביא, כמו נביא שעומד בזעם ומכריז ואומר לציבור והעם אינו נשמע לו. אנחנו רואים את זה ומנהל אותי, תמיד אני אומר לעצמי, מה היה קורה אם אלתרמן היה חי עוד בסוף? האם הוא היה מצטרף לתחייה בתור מישהו שהוא בארץ ישראל השלמה, והיה תוקף את בגין נגד ההסכם השוואי במצרים, אם הוא ימקבל את זה, זה מאוד מעניין. מאוד מעניין אם אתם חושבים על גנדי שהקים את מולדת, שהוא גם היה בפלמח ובמדור הזה, ואם אנחנו חושבים על יובל נאמן במולדת ורפול בצורמת, זאת אומרת, זה אנשים שהייתי אומר שהם מאוד היו אנשים שהם, איכשהו באותה תודעה ציונית, מצד אחד ארץ ישראל סוציאליסטית, ומצד שני ארץ ישראל השלמה, ומנהל מאלתרמן. אם הוא היה חי עוד עשור, אין אין איפה הוא היה מסיים את דרכו הפוליטית ושקף אחרון, הבאתי לכם משהו קצת יותר מודרני אבל גם אורי אורבח בדיון על כך שרצו להפוך את קבר רחל ומרת המכפרה חסה מרשימת את להם מורשת ויש מאבק ועד שמכניסים אותו וגם אורי אורבח הוא גם פובליציסט וכותב תורים הוא גם שוער שכותב וסופר לילדים שכתב הרבה מאוד זה כמובן שהלך לעולמו לפני כמה שנים והוא בא ואומר בדיון הזה הוא אומר לפני 50 שנה כתב המשורר אפשר לומר אפילו המשורר הלאומי נתן אלתרמן התגובה לדברים שנאמרו על ידי מנהיגים ערבים שישראל היא ארץ ערבית כתב הזה שיר מאוד ידוע שנקרא ארץ ערבית ואני אקרא אותו נוציצים כוכבי לל במצמוץ זורים את הורם הרעוד על הרעיר השוקדת אל קוץ שחנה בה המלך דעוד משם הם צופים ורואים את העיר אל חליל ממרחק אל קיבור של האב-איברהם, איברהם שהוליד את ישחק. ומשם כבורם השנון, עצצבוע באזור עבורו, את מימי הנער אל אורדון שיעקוב במקלוע ברור. איילה צח ברמיזה ורירית, נוצצים כוכבי לין כחוק, על הרע של ארץ ערבית, אשר מוס הרע מרחוק. וזה שיר מאוד מפורסם של אלתרמן שכותב ב-46, שיושב ראש הפרלמנט, פרופו כנסת ופרלמנט, יושב ראש הפרלמנט הסורי, שמחורי, אפילו יוצא לי חרוז כמו אלתרמן סורי וחורי, כתב את, אמר שבווידת לונדון ב-46, שישראל היא בכלל ארץ ערבית ואין לה מקום ליהודים וכו', ואז הוא כותב את זה, ואנחנו רואים שהוא יאורבח, הוא שיר ומצטט אותו, את השיר הזה, ובאמת אלתרמן, בדיקה שעשיתי, הוא המשורר הכי מצוטט בכנסת. עד ימינו אנו, אני חושב שגם לא מזמן, הודד פורר, מישראל ביתנו, ציטט את... שיר אחר של ירד ארמן בעניין אחר, אבל כל הזמן הוא המשיך להיות המשורר הכי מצוטט, והכי, הייתי אומר, גם בזמנו הכי משפיע לכנסת, אתם רואים כמה הוא מצב ותרקה, ואם אנחנו מדברים על המשולש הזה של משורר, שהוא גם כותב פרוזה, והוא גם מתרגם מחזות לתיאטרול של מוליאר, ובאמת כל הליב ליב הלא, וצץ וצצקה, וכל ה... וגם כותבת קלניות וגם כותבת כוכבים בחוץ. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהחתיכה הזאת בפאזל של המשורר, שהפכה אותו גם להיות משורר הלאומי, שזה היה החתיכה הזאת, שלמעשה השפעה שלו על הפרלמנט, על הכנסת, ועל, הייתי אומר בכלל, על האופי של מדינת ישראל והמדיניות של ראשיה, נקטו בהם. אז תודה רבה, ואני מעביר את ה... שרבית לדוד. תודה, תודה משה. אני סיפרתי לך לפני ההרצאה עוד, נקנות הקטנה, בקשר להשבעה הגדולה של אלתרמן. בשבוע שבן גוריון הדיח את שרת, מתפקיד שר החוץ, זה היה ביוני 65, שרת כותב ביומן שלו, שפורסם, ואני קורא לך את זה, לכם, הופעת הטור השביעי מוקדש לפרישתי. כל השבוע, הייתי דרוך בציפייה לקראת גיליון דבר של יום ו'היה עמוד לנתן א', האוז, אוז הרוח, לומר את דברו הנוקה והמזוקק על נושא הימים האלה, והוא ממשיך, אחרי שהוא קרא את הטור, מאוד התרוממה רוחי ונזדקפה קומתי. זה אומר משה שרש, שהיה שרחות, שהיה גם קודם ראש הממשלה, ואנחנו יכולים להבין את ההשפעה של אלתרמן. אני מודה לך על ההרצאה, שאתה חידדת לנו את זה, ובאמת עכשיו זה יותר ברור למי שעדיין לא היה ברור לו כמה הוא היה משמעותי, גם לציבוריות הישראלית וגם למנהיגים. תודה רבה, תודה רבה לכם, ואנחנו נתראה בעוד שבועיים, להתראות.

שהוא מנהל מוזיאון הכנסת ומרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת ובכללה אקדמית הדסה. כותרת ההרצאה היא אלתרמן הנפקד הכי נוכח בכנסת, והיא תעסוק בהשפעה הגדולה שהיו לעמדות ולדעות שהביאה אלתרמן על אנשים שאחזו בהגע השלטון באותה תקופה. אני רוצה להודות לדוקטור פוקסמן שאל על נכונותו לקחת חלק בסדרת ההרצאות, ואני מתכבד להזמין אותו לשאת את דבריו. תודה דוד, ותודה לך על ההזמנה באמת לעשות דברים ולהשתתף בסדרת ההרצאות המרתקת הזאת שהייתה לכם עד עכשיו אנחנו מדברים על 50 שנה למותו של אלתרמן השבוע זה 110 שנה לולדתו ככה שאני שמח שיצא לי באמת גם לקחת חלק בשבוע כזה חשוב בביוגרפיה של אלתרמן אנחנו מדברים על נתן אלתרמן, קראתי לזה הנפקד הכי נוכח בכנסת, כי הוא באמת לא היה חבר כנסת, אבל ההשפעה שלו על הכנסת היא הייתה כל כך מהותית, וכפי שתראו עוד מעט, היא היה כל כך נוכח, שהייתי אומר שהוא אפילו היה יותר נוכח ויותר משפיע מהרבה מהחברי הכנסת שכיהנו בכנסת. עוד דבר, אולי הרבה, אלתרמן הוא המשורר הלאומי, הוא אחד, אומנם אלביאליק נאמר שהוא המשורר הלאומי, אבל בוודאי גם נתן אלתרמן.

והרבה מאוד מההרצאות ששמעתם עד היום, זה היה בעיקר על באמת המשורר והליריקה והפרוזה וכו', והפעם באמת אני חושב שמאוד דגש, זה חסר, המשולש הזה חסר את הצלע הזאת, הצלע שמדבר את המשורר הלאומי, ההשפעה שלו על הכנסת. אז אני אנסה להעביר רגע את השופית שהכנתי לכם. אז בנוגע, קודם כל, איך אני הגעתי לנושא?

לי קוראים דוקטור משה פוקסמן שאל ואני מנהל מוזיאון הכנסת. אני לא אתחיל לשאול פה אנשים מי היה במוזיאון הכנסת, כי זו שאלה שהיא גם לא הוגנת וגם היא מעין פייק שאלה, אם אנחנו משתמשים בז'רגון של ימינו. יש פייק ניוז ויש פייק היסטוריה, זה גם פייק שאלה, כי מוזיאון הכנסת עוד לא קיים. מוזיאון הכנסת הוא למעשה פרויקט שהכנסת מקימה בימים אלו.

אנחנו מדברים על הבניין, מי שכאן ירושלם אולי זוכר את בית פרומין במרכז העיר, שבו הייתה הכנסת על דף 966. הכנסת שכנה ממש בתוך העיר, בתוך מרכז העיר. אתם רואים פה תמונות של ספרי ילדים, של ילדים שהיו הדגש על הכנסת, באמת בהיסטוריה של מדינת ישראל ובהיסטוריה של ירושלים, שזה ממש נמצאת בתבורה של העיר. והילדים מבקשים חתימות, והעורכים ברחוב רואים את החברי כנסת נכנסים ויוצאים, ויש המון קרבה, אפשר לשאול שאלות, אפשר להתלונן, כמו שהרבה מאיתנו אוהבים.

והבניין הזה מאז 66'הוא עובר למשרד התיירות, ואחר כך נמכר, והכנסת בעצם רכשה אותו מחדש, אלימה אותו, והיום אנחנו עושים בו מוזיאון, כפי שאתם יכולים לראות, שאני בתקווה שתוך שנתיים נוכל לפתוח אותו לקהל. ונשחזר את המליאה ההיסטורית, את חדר הממשלה ההיסטורי, יש שם מוזיאון אור קולי לתולדות הכנסת, יהיה מרכז ללימודי דמוקרטיה, לסיורים, לסדנאות, לחיילים, לסטודנטים, ובאמת אני מקווה שגם אתם אחרי ההרצאה תרצו להגיע בעוד שנתיים כשהיא פתחת בזאת שם המוזיאון, ובמסגרת העובדה הזאת, אז נחשפנו לאט לאט יותר חומרים, כשאנחנו בונים את התצוגה ובונים את מערכי החינוך שיהיו, ו... את ההרצאות, נתחלנו בנוכחות של אלתרמן, של האלתרמן הנפקד מהכנסת, כמה הוא נוכח.

בנוהלים של הכנסת ודיונים של הכנסת וכולי ומכאן גם הגיע הרעיון לעשות את ההרצאה הזאת שאנחנו נתחיל אותה כרגע על אלתרמן והשפעתו על הכנסת התחנה הראשונה שהייתה אנחנו רוצים, אני רוצה לפתוח זה בעצם טוב 749, יום הולדתה של הכנסת במאי 48, כמו שכולכם יודעים, בן גרון מכריז בשדרות רוטשיט בתל אביב, בבית של דיזנגוב אז שתרם אותו מועצת העם הזמנית מתכנסת, ובן גולון מכריז להקמת המדינה. כעבור תשעה חודשים יש לנו בעצם את כינוסה של הכנסת אחרי בחירות. למעשה אני אומר שזה תשעה חודשים של הרעיון, הרעיון דמוקרטי, וזה אפילו היה הרעיון דמוקרטי בסיכון, כי סך הכל אנחנו מדברים על תקופה של מלחמה, על תקופה של צנע, על תקופה של פליטת עולים, של משבר כלכלי גדול, ולמרות זאת...

בינואר נערכים בחירות להספה המכוננת, ואנחנו תכף ניגע בזה, וכבר לפני כן יש מפקד, גונים את ספר הבוחרים הראשון, ולצורך כך תתפלו, אבל היה ממש עוצר על מדינת ישראל, החל משעה 4 באחר הצהריים ועד חצות, אסור היה לצאת ולהיכנס, כדי שהפוקדים יבואו ויסו את פנקס הבוחרים של הבחירות להספה המכוננת, הבחירות לכנסת הראשונה. אנחנו רואים פה כמה תמונות מהיום המרגש הזה, שהוא באמת היה יום מרגש בתודות האומה, הכותרות, הכנסת בירושלים, אווירת חג, הכנסת פתחה באווירה חגית, החלה בפעולתה, אתם רואים את בן גוריון, את הנשיא ביצמן, את המשמר כבוד, אנחנו מדברים על הישיבה הראשונה שנעשתה, לא היה הכנסת בית והיא הייתה למעשה בבניין המוסדות הלאומיים, מי שמכיר בירושלים, איפה שהיה המקקל והסוכנות. ושם בעצם נפתחת הישיבה החגיגית אחרי 2000 שנה, עם התקווה, בקמים, ומוכים כפיים בכל ישיבה, יש ממש אווירה מאוד חגיגית, בוחרים את שפנצה כיושבו של הכנסת, קרבו יומיים בוחרים את חיים ויצמן לנשיא, ואחר כך הם יורדים לתל אביב, כי ירושלים הייתה אז בקו החזית, והם נשארו בתל אביב עד 1950, קולנוע קסם, לתל אביבים שבינינו, איפה שהיה בניין האופרה, לפני זה זה היה קולנוע.

אחר כך הבניין האופרה וגם היום קוראים לזגיקר הכנסת לכבוד האירוע וכדומה והאירוע הזה שבאמת היה מרגש ועשרות אלפים עמדו בחוץ והיה תפילה בבית כנסת ישורון של כל החכים עם הרבנים הראשיים שחיברו תפילה מיוחדת הרב אוזיאל לרגל האירוע וכו'ואלתרמן בעצמו כמובן בטור השביעי המפורסם מי שלא מכיר את הטור השביעי, זה כמובן היה הטור בדבר של אלתרמן, שהיה מתפרסם מדי שבוע, בטח בתקופה ההיא, ואנשים היו עומדים בתור בשעה חמש בבוקר, לקרוא את העיתון, להיות הראשונים שקראו את הטור השביעי של אלתרמן. ולא היו שיחות שבת, בלי להתייחס באמת לטור הזה, ואלתרמן כחלק באמת מההתרגשות הגדולה הזאת וכו', הוא כותב את הטור השביעי, הוא מקדיש את זה לכנסת, כנסת ראשונה הוא קורא לתור הזה ואני אעשה הוא מצטט מן העיתון והוא כותב שוב יהי יום אביב, יום תמורות ופליאות באוויר יש טובה ורחמנתה וצירים בדלגם על גבי שלוליות ילכו ראי הפרלמנטה הם ישבו כשגור ויקשיבו לנאום ישיבה מספר אלף ואלף ושבע אחדים יחטפו לרגעים קצת נמנום, אחדים סתם ישנו שנת קבע ואינם המרצה על ייצוא הפולים ועל מס החזקת חתולים של בית, ההיסטוריה גמלה ישרות של חולין, מסריגה לתיקון גרביים. אז מאיזה אשניו, שנפתח איזה דרור, תיכנסת אל החל הכנסת, תרקד צעד על פני פטישו של היור, וכמעט תהפוך את הכסת.

ובאופה, אלווה צירים, במבט והידעו, היצירה מזומנת מרוחו האזה של אותו ערב שבט, בו נולדת אספה מכוננת. לא לנצח תהכי באורו של ברק, לא גם לך עוד נכון הוא בעין, ימי חול וגנגום וויכוח של שרק בלי תזמורת ובלי שנות אלפיים. עוד יומי חשפה בשגרה יחרושם וכבר שן לחלוטשים למפריע, הלשכה והניער אהובים להרסם של תקופות תודגלים בידיה.

הכתובים החולין והפרח הוא טוב, אם בהם לא ידום אף לרגע, כמו לב הקשני ואמום כל הטוף שרעם את עונף הדגת. שם עתיק. להכנתן על הכנסת נקראת אך כמו חצוצרה רוננת בח מבקיעה ואל יחשב לחלכת גם הושם הלועז השפה מכוננת יען לא רק לכנסת מקדם עד בת, לא רק לה מצמרת עד גזע, בח מכה גם סופת הקונבנט בצרפת וחולפים בח קיראי מרסיליאלזה את יפה כיאפות בבנותיו של הדרור, הקמות לעולם כאנדרטה, מן הפורום רומנום בתוך המצור עד הכנסת המגנקרתה. ותמיד תזכרי את ימי החזיז במניצבת ראשונה מול רייך, ומגע השגרה את לכך לא יניס ונאורייך יקלו לנהי הרייך.

ובזכות ובתוכנו וגם בגויים יבדע כי הלך השנים והוותק יעמוד בפתחייך ללא חלודה, ורק חרבם שמשפט בצדק. ומבין ניסיון, יעבירו בחזיק וניצבת את דברייך להודיע, בעינייך ליושר ולדין הצדיק, אבל לא לצרועות היציאה. כך לא פעם תקומי למלאכת הדור, חשופת מרפקים כפובסת, ומאיזה אשניו שנפתח איזה דרור, אז תבוא אליך לכנסת. ובאופא ילוו העצירים במבט, ורבים לא ידעו, כי אל הנא יגיע ישר מאותו ערב שבט, שהי פעם שער מעלינו. אז השיר הזה של אלתרמן, שהוא, התור הזה שהוא מאוד חשוב.

שהוא היה אוקדש כמובן לכנסת. כמו שאתם רואים, יש פה כמה רבדים שחייבים להתייחס אליהם. אני אישית מאוד אוהב את המשפט בעינייך, ליושר הוא לדין הצדיק, אבל לא לצועות היציאה. זאת אומרת שהאלתרמן מאחל לכנסת שהיא תתמקד ביושר ובדין, ולא רק בצועות היציאה, לא רק לרדוף אחרי באמת התשועות של העם, אלא תבצע צדק ודין.

אבל יש פה כמה רבדים חשובים שצריך להתייחס אליהם. העובד הראשון, כמו שקרדנו, אז אלתרמן אומר, מצד אחד, שם עתיק לך ניתן הכנסת, אבל מצד שני הוא כותב באתור, אני קורא על האתור השמאלי אצלי, כמו חצוצה רוננת, בך מבקיע, ואל יחשוב לך לכת, גם השם הלואה זה שפה מכוננת. כאן אלתרמן נכנס לוויכוח המאוד מעניין.

האם הכנסת היא השפה מכוננת, הכנסת הראשונה או שהיא כנסת והכוונה בעניין הזה היא שהכנסת, הבחירות היו לה שפה מכוננת ולמעשה גם במגילת העצמאות וגם בהצהרת חופצית בנובמבר, ההחלטת האום נקבע שמדינת ישראל תוקם וקודם כל דבר ראשון יהיה לה חוקה דמוקרטית שבעצם סביבה יתנהל המדינה והמשטר ובן גורן מחליט בהחלטה, גם בלחץ המפלגות הדתיות שאמורות יש לנו חוקה. חוקה שלנו, זה תורת ישראל ואנחנו לא צריכים חוקה, אבל בן גוריון היה לו את השיקולים שלו, הניטה שפירה מדברת על זה שהוא לא רוצה את הקבלים של הביקורת של החוקה, שזה בעצם לשים מכשולים בפני השלטון, והוא רצה השלטון כמה שיותר חזק להקים מדינה יש מעין, זה לא דבר קל. ולכן גם אלתרמן מדבר על זה שלמרות שקוראים לך כנסת, למרות שהכנסת תוך יומיים החליטה שהיא לא השפה מכוננת, למרות שאזרחים הלכו והצביעו, אלתרמן אומר לא, אל תשכחי שלך את השפה מכוננת, וכשהוא אומר ואלי חשב לך לכת, אז יש פה איזושהי קריצה למפלגות הדתיות ולגורמים דתיים, שאומרים שעם כל הכבוד יש לנו תורה והיא החוקה שלנו, ולכן הוא גם יש פה קריצה מאוד מעניינת של אלתרמן.

עוד רב עובד של מאוד מעניין בשיר, אתם יכולים לראות שאלתרמן, בית מתחת, מדבר על סופת הקונבנט בצרפת ועל קרי מרסיליזה. ופה אנחנו רואים קטע מאוד מעניין ביוגרפי של אלתרמן, שאלתרמן, מי שלא יודע, נשלח ללמוד בצרפת, הוא נשלח ללמוד בפריס, אחר כך בננסי, או לאחריה להיות אגרונומיה, שאז זה היה כמו, הייתי אומר, כמו ללמוד הייטק היום. כל אמא רוצה אולי בן מהנדס הייטק, אז כל אמא ואבא רצו בן אגרונום, במיוחד במדינה של שנות ה-20-30, שיש לנו פה במושבות וקיבוצים, וחקלאות זה העתיד של המדינה וזה, איתי אומר, היצור המרכזי, והוא נשלח ללמוד אגרונומיה. ומעבר להשפעה שהרבה אנשים מדברים עליה של צרפת, השלסונים והשירה הצרפתית על השירה של אלתרמן, אפשר לראות שגם כאן ההתייחסות הראשונה שלו כשהוא מדבר על חוקה, הוא ישר לאן הולך? הוא הולך לצרפת.

הוא הולך לקונבנט בצרפת, הוא הולך לקריון אוסטרליזה, למהפכה צרפתית, חירות, אחווה, שוויון. זאת אומרת, רואים פה את ההשפעה המאוד מעניינת של צרפת על אלתרמן, לא רק בתחום הלירי, גם בתחום הפוליטי. אחר כך הוא מזכיר את הפורום רומאניום, ואחר כך את המגנה קארטה, זה בריטניה, הפורום מי ש...

יודע, זה כמובן הפורום ברומא, ונדע שמאז שהוליוודים מסרטים על הגלדיאטורים, אז כל המנשים חושבים על הפורום, הם חושבים על גלדיאטורים, אבל למעשה הפורום היה מעין בצורך של פרלמנט של אזרחי רומא. מעין פרלמנט הימי שהם ישמוף שם וקיבלו החלטות ולא רק קרבות של גלדיאטורים עם דם כפי שהרבה אנשים חושבים וכמובן המגנה קארטה הבריטית והזכויות ואויטניי באמת האמא של הפרלמנטריזם העולמי ועוד דבר מאוד מעניין, שימו לב וזה אולי הדבר הכי חשוב שצריך לעבוד בה שאלתרמן בחושים שלו כמשורר לאומי הוא באמת קולט את הרצון שיש בעם, ומפאי לא קולטת את זה, אבל אלתרמן קולטת את זה, שזה הרצון לשגרה. כי הוא אומר פה, אם תשימו לב בתור השמאלי למעלה, טובים החולין והפרח הוא טוב, כל הטוב שראה מתונה פדגל, זאת אומרת, החולין, הוא מדבר על החולין, ואם התחלנו את השיר, אז התחלנו את השיר בשם יושבים בישיבת אלף ואלף ושבע, ומנמנמים, והנאומים שם, על מה הנאומים?

הנאומים שם על ייצוג פולים. או על מס על החזקת חתולים של בית, זאת אומרת, הוא כבר ראה שפה שיהיה מיסים על כלבים וחתולים וראשיונות, אבל הוא מדבר שעות של חולין, זאת אומרת, הם באמת הרצון הזה של עם בפברואר 49, בטובי שבת 49, שהוא אחרי מלחמות ואחרי שואה ואחרי מאבק מול היישוב הערבי ואחרי כך מול מדינות הרע, והם מאבק מול הבריטים, כשהוא רוצה, העם רוצה נורמליות, העם רוצה נורמליות. ומפאי לא מבינה את זה עד הסוף, ולכן הבאתי לכם פה כמה דוגמאות שאתם יכולים לראות את הסיסמה שתנו לחיות בארץ הזאת, שאני אזיז את עצמי מפה, ואתם יכולים לראות תנו לחיות בארץ הזאת שהנה הציונים הכלליים, שזה הייתה מפלגה של הבורגנות הישראלית, של הבעלי עסקים שלא רואים את הסוציאליזם ולא את המאבק הפועל העברי וכו', שהם רצו בבחירות, אל תנו לחיות בארץ הזאת, שזה בעצם מה שאלתרמן אומר בשיר הזה, שהכמיהה הזאת היא לשגרה, והבאתי לכם פה שתי כותרות, כותרת של מעריב מהבחירות למטה, להרשויות המקומיות, צריכה למעלה.

שאתם רואים שיש בחירות ב-1950, שנה החשמל כותב את הטור שלו, והציונים הכלליים שרצים על תנועי היחד בארץ הזאת, הם מצליחים לכבוש את תל אביב, רמת גן, פתח תיק ונתניה, הם מגיעים ל-24% בבחירות המקומיות, שמפה הם מגיעים 27, הפער מצומצם, וגם הבחירות אחר כך, הבחירות לכנסת השנייה ב-51, שזה אתם רואים את הכותרת למטה. הם מקבלים 18 אחוז, הם כמעט 20 מדאטים בכנסת, כשבבחירות הקודמות הם היו רק 7 מדאטים, זאת אומרת, הם כמעט משלשים את כוחם, זה הכל בזכות תנו לחיות בארץ הזאת, וזה משהו שאלתרמן עולה עליו בחושים שלו, והוא אומר אותו וכו', ובטח הם גם קצת משהו משעשע, התגובה של מפאי, שמציגים את הציונים הכלליים כמסועבים, ותנו לחיות בארץ הזאת, כשמה שמעניין אותם זה בעצם רק ההנה האישית שלהם. מפאי אחר כך המשיכה ואמרה, יצאה בקמפיין, תנו לבנות את הארץ הזאת, ואחר כך הייתי אומר שהתחושה אותי השתנתה ועניינים חזרו לעניינם, אבל זה כמה רבדים מאוד מעניינים בשיר הזה שאלתרמן משיח להיות עליהם.

תחנה שנייה שאלתרמן משפיע עליה והוא משפיע עליה בגדול על המבק על חופש הביקורי בכנסת, אנחנו מדברים על הנושא הזה של פירוק הפלמך, גם מישהו מכם מכירים הפלמך. זה היה הקדודי, הפלוגות המחץ של ההגנה, שהוא קו-אמב-41, שרומל נמצא בעל הלמן, ויש חשש מפלישה של הצבא הגרמני לארץ ישראל, ובעצם רצו להקים סוג של מעין פרטיזנים יהודים בארץ ישראל, שהתבצעו ביערות ובערים בגליל, ומוקמת, ואחר כך היא, הפלמך הולך... וגדל והוא משתתף בעלייה ועלייה בלתי לגלית וההגנה ובמלחמת העצמאות הוא באמת נותן את הטון בקרבות מבקיע מול המצרים מבקיע מול ירדן ובאמת הכוחות האלה הם כוחות שהם מאבדים גם אחרי הרבה מאוד דוודות משהו כמו 20% מהכוח של הפלמך הם למעשה מת בקרב ובין גבול הוא מחליט לפרק אותם כי הפלמך היו גם מאוד מסויים עם מפם, מתאמנו בקיבוצים, והם היו מאוד דיווחו לפעמים להנהגת מפם, ורוב המפקדים שם באמת היו קשורים איכשהו לקיבוץ המאוחד, וזה היה, בן גוריון החליט שהוא רוצה צבא ממלכצי, צבא אחד, ולכן הוא מפרק את הפלמך, הוא מודיע בנובמבר 48'על פירוק המדה של הפלמך, ובמאי 48'הוא מפרק את שתי החטיבות.

המרכזיות מתוך שלושת החטיבות של הפלמך, חטיבת יפתח, שאתם רואים את הסמל שלה מצד אחד, וחטיבת הראל, הסמל של הפלמך, שתי שיבולים וחרב, ולכן אלתרמן, שהוא מאוד העריץ את הפלמך, והריץ את הלוחמים וכו', הוא לא מוכן להיות בשקט, הוא לא מוכן לעבור על כך בשתיקה, ולכן הוא כותב את הטור, הטור השביעי, הוא מקדיש אותו הפעם באמת לפלמך ולפעילות שלו, והוא יוצא כנגד בן גוריון וכנגד הפירוק שלו. הפלמך, וקורה דבר, 13 במאי 49, קונים את העיתון, עומדים ב-5 בבוקר, מר ישראלי, כמו שפעם גדעון רייכר היה אומר, רצה גברת ישראלי למערכת דבר, נקנות את העיתון, נקנות את הדבר, מגיעה לעמוד שני, טור 7, מכאן גם השם הטור השביעי של אלתרמן, פותחת, ואין טור, טור יוק, כמו שאומרים, ובעצם... במקום זה יש איזושהי כתבה, ואז נותחים החטבות על זה שיש ת'אפו צנזורה, שהצנזורה הצבאית החליטה לבוא ולמעשה לצנזר את הטור של אלתרמן, שזה דבר שהוא באמת היה בלתי נשמע, דבר זה עיתון שהוא המנסטרים, זה לא עיתון חירות של חירות של בגי נשמע, או חזמחלי לכל העם של הקומוניסטים, זה המנסטרים של מלאט ישראל, ואלתרמן, אלתרמן הוא אדם שכתב את מגש הכסף, הוא הבן אדם שהוא הקונצנזו של העם עוד לפני הייתי אומר האינסטגרם ולפני הפייסבוק ולפני, אולי הוא היה הכל שהיו, בוא נגיד ככה, אם היה היום בפייסבוק היו משתפים אותו, היום מקבל הרבה מאוד שיתופים גם בפייסבוק, גם באינסטגרם, הוא היה הכל הצלול של מדינת ישראל, יש חוקים שאומרים הדיבר של הדור ולא לשם, ואז זה היה ביום שישי, יום שני מחליט לעשות מעשה. חבר הכנסת יצחק בן אהרון שהוא מראשי מפם והוא מחליט לעלות לבמת הכנסת ולנצל את החסינות שלו ולקרוא את השיר.

אתם רואים פה תמונה למוחרת שהופיעה בעיתונות ויצחק בנצפי למעשה בא ומקריא את השיר מעל במת הכנסת והישובוש לא מצליח לעצור אותו. אני חושב שגם בגלל שהיושב ראש שהיה, זה לא היה שפנצק, אלא היה אחד הסגנים שלו, יוסף בורג, שהיה אז בחור צעיר, אנחנו מכירים אותו כמבוגר, אבל אז הוא היה בחור צעיר, בתנועת המזרחי, ומול יצחק בן-אהרון, מראשי מפה, אדם שהיה קצין בצבא הבריטי, נעצר על ידי הגרמנים, אדם מלא תהילה, היה קצת קשה לעצור, והוא מחליט להעלות לעניין סדר את הסנזורה הצבאית ולקרוא את הטוב. אלתור קוראים שתי שיבולים וחרב, אני אקריא אותו במהירות כדי שנבין על מה העניין, ובן אהרון מכיר אותו ואומר, לא צרכי הפוליטיקה השימושית, הנהרונו לגשת למלכת, ולגעת היום בשאלה הקושית, ובעניין הקושי העומד ללכת.

בוא נגיד ככה, היום זה לא היה עובר עם כל ההפגנות בארצות הברית, והשינוי שמות וההרס הנדרטאות, טוב שהם לא יודעים על השוויר הזה של אלתרמן עם הקושי, כי זה פוליטיקלי קורקס ובטח לא. לא לשם צבירת עון מפלגתי בתור סייף, כנעוק בתקופת רוטבי בצה, נדבר פה היום בנושא הזעף, בנושא שנפרק הפצע. נדבר פה מטעם אחד וקופט, כי עובדה לעינינו מכונה, נס ונכס גדול אשר קם למופת נערז, מלא עונים ונשלח ארכיונה.

אל נזכיר מבצעיו, או דגליו לא דהו, או דגלים אחרים גם להם שם תפארת, וצודקים אומרים שצעד לא רק הוא, לבדו תחת גשם מופרת. אבל הוא לבדו עוד יוגד ויושמע מה הייתה מחצבתו והיה, קם והיהי כאחת מיצירות האומה היפות ביותר בחייה. ועל פיו ובצלמו, בדפוסים מוכנים, עוד אפשר לייצב ולצקת, מותנוחם יהודי שזרים ושכנים מכינה הצהבו מנגד.

לא נגיש פה בשמו רשימת כיבושים וקרבות כשטרות מאישמה, לא נספוד לו כנעל על גורל הקושי ושונא תבליני מונודרמה. אך נאמר... עת אחד עוצרותיו של הדור מעבר לפיצול וכיתוע החובה הפשוטה היא לשאול ולחקור את ממשל המדינה המדוע חובה הפשוטה היא לקום מעשי ולדרוש לסיבה ולתמוה לפחות כמו כל הגדלה של מיסים זה ראוי לביאור מגבוה וזה תור שלמעשה יצחק בן אהרון מנצל את זה בשביל להעלות אותו על במת הכנסת ובעצם על במת ה... הציבור הישראלי על במטה הייתי אומר הפרהסיה הישראלית אני חושב שזה גם מאוד מעניין שהוא בוחר דווקא בתור הזה הוא לא סתם בוחר באלתרמן ובתור השביעי יש הרבה מאוד בתקופה הזאת, הרבה מאוד הצנזור מצנזר את העיתון של מפם על המשמר, העיתון המפורסם.

אני ראיתי פעם את העמודים של העיתון באותה תקופה, הם מלאים בקטעים לבנים וריקים כי הצנזור מצנזר אותם על ימין ועל שמאל, אבל הם לא מעלים את זה, הם דווקא מעלים את אלתרמן כי אלתרמן הוא המיינסטרים, כי אלתרמן הוא המיינסטרים ודבר זה המיינסטרים, ולכן הם דווקא מנסים את זה להראות, הנה תראו מה אתם עושים. תראו עד לאן אתם מגיעים, ובאמת הצנזור מצנזר למפם, ועל המשמר אפילו מודע ראיתי שהם רוצו להגיד איגל, כאילו הכוונה לאיגל אלון, אבל אחר כך אומרים איגל, כל הכבוד על הניצחונות, אפילו את זה הוא צנזר להם, כי זה מסוכן, ומאוד סבלו מזה, והם באמת מוצאים את ההזדמנות על גבו של אלתרמן, ואז מה שקורה זה יש מאומה בכנסת, ובן גורן אומר שהצנזור יצנזר את דברי הכנסת, שזה דבר מה שנעשה פה. הוא דבר שהוא אסור בתכלית האסור מה שעשו, ולכן הוא מבקש לצנזר את דברי הכנסת, ויש פה מאומת אלוהים, ורק רציתי להראות לכם, מתכנסת ועדת חוץ וביטחון, שבוע אחרי זה לדון בטור של אלתרמן, והאם היה צדק, אולי היה צדק לפסול אותו, הבאתי לכם פה חלק מהישיבה הסודית.

דרך אגב, הרבה מאוד, יש מאמר מאוד מעניין של איחי עמבייץ בנושא שאני מציע לקרוא, שהוא מפרט את זה, ולקחתי עם פה גם חג דברים, מורי ורבי, ושמחתי גם ליעזר בו. ובן גורן אומר, קראתי את השיר ואני מקבל לה את אחריות של הצנזור. עכשיו בינינו כל מי שקורא את השיר מבין שאין פה שום סוד צבאי קשה להבין בכלל מה מדובר, אבל בן גורן אומר, אני קראתי את השיר, אני מקבל לה את אחריות של הצנזור, ואם הצנזור היה נפסל, הוא היה נפסל אם הוא היה נותן לפרסם את השיר.

זאת אומרת, אם השיר הזה היה מתפרסם, הוא היה צריך לפסול את הצנזור, ומסופר בו על פירוק חטיבה צבאית, ועל פירוק חטיבה אסור לספר בעיתון, גם אם זה נאום, גם אם זה פואמה. צחק בן נהרון, שקרא את הטור, אומר, משרד הביטחון משתמש בצנזורה, למנוע ויכוח ציבורי בשאלה פוליטית, חברתית, ולא בסודות צבאיים. זאת אומרת, יש פה ממש מאבק. בן גוריון מתעקש ואומר שזה לא עניין פוליטי, וגם זה שהוא הולך לעשור את פרסום השיר בדברי הכנסת, וחברי הכנסת הוא לא מעל החוק, מנחם בגין שהוא מראשי האופוזיציה, והוא באמת מאוד סובל מבין קוריון, לא מעט בתקופה הזאת הוא אומר, זאת תהיה פגיעה חמורה ביותר בחוק היסודי של המדינה, אם אנחנו נותנים לצנזור להתערב בדיוני הכנסת ובפרסומיה, ולמעשה מה שבגין אומר, שאם הצנזור עכשיו בא, ומצנזר את דברי הכנסת, את הטור של אלתרמן שנקרא בדברי הכנסת.

זה למעשה הכרפת הכנסת למשרד הביטחון וזה בעצם ממש לא דמוקרטי. בן גוריון אומר אין חוק שמוכיחים לפרסם את דברי הכנסת, אין חוק שאומר שהצנזור אין לו סמכות. וברוב של חמישה נגד ארבעה, ועדן מקבל את דעתו של בן גוריון לבפא ישרוב בוועדה מן הסתם, ועד חוץ וביטחון, שטוב, עשה הצנזור שהוא פסד את הטור של אלתרמן.

והעניין של דברי הכנסת מועבר לישיבה מאוחרת שמתכנסת מיד למוחרת ישיבה שמלגה מסודית של ועדת הכנסת עם ועדת חוץ וביטחון שתי הוועדות מתכנסות בו יחד, זה אופן מאוד חריג, זה בדרך כלל לא קרה ושם מתרמים חברי הכנסת, ישראל בר יהודה ממפה אומר צריך לתת רשות לכל חברי הכנסת לדבר בכל מקום שהוא, מה שהוא רוצה ואם אין הדבר, נוגע באופן ישיר בעיני ביטחון ואף צנזור לא יכול למחוק אותו לעומת זאת, מחבר נסבי יהודה ממפאי מייצג את העמדה של בן גוריון, הוא אומר, משרד הביטוחון הוא צריך להיות הקובע, ואנחנו צריכים לתת לו את השלטון ואת הזכות לשפוט ולהחליט ולמסור איפוי כוח כרצונו. ואנחנו צריכים למסור את הסמכות הזאת לאותו שר, יש המון מאוד שערה, ופעם ראשונה בתקופה הזאת, התקופה המאוד, הייתי אומר, מפאי בשיאה, בן גוריון בשיאה, מקבלים החלטה שבעקבות הדיון הזה, שאומרת, שהפרסום של דברי הכנסת ופרסום של דברים של חברי הכנסת שנאמרים בישיבה פתוחה של הכנסת לא ניתן להגבלה או פיקוח או איסור על ידי שום גורם, בטח לא הצנזור ולכן פרוטוקול של ישיבה פתוחה של הכנסת יפרוסם במלואו בדברי הכנסת ואת הדברים האלה מותר לפרסם בכל עיתון ובכל דרך אחרת אתם רואים פה ממש ההיווצרות וההגנה של דמוקרטיה פרלמנטרית במדינת ישראל ממש הרגע שבה נוצרו כללי ברזל שמלווים אותנו עד היום, ואומרים שרק היור, שני סגני היור, יכולים להחליט שדברים מסוימים ממש שברו את הגבול, ואפשר לפסול אותם מדברי הכנסת, אבל זה ממש רק במקרים מאוד מאוד חריגים, ולכן רק לכנסת יש את הסמפות הזאת, ויפה מאוד מה שאומר בן אהרון, יש ומתרגלים ממונחים, ומחווים לאט לאט לחיינו, מי בלגיש בזרותם. ואנחנו עודים לצורך להגן על חופש הדיבור בכותלי הבית.

וההחלטה הרתיב של הבעדה התקבלת בימיליית הכנסת, ומשם היא עוברת גם לחוק יסוד הכנסת, ולמעשה הופכת להיות חלק מהחוקה העתידית של מדינת ישראל. הכל על סמך אותו טור של אלתרמן שהגיע אל הכנסת, וזה התקדים שהוא עשה. רציתי רק להראות לכם שאלתרמן, המשיכו לצנזר אותו מדי פעם, יש פה על טור אחר שלו.

שקשור למשהו שהיה באום אלפחם, ירי בילד ערבי שמחר שום וכולי, אבל זה לא הסיפור שלנו היום. אבל אתם רואים את החורים, הבאתי לכם מצד ימין לראות את החורים בטור של אלתרמן, לפחות לא צנזרו כבר מעט אבל הטורים שלו, אלא רק חלקים. מצד שמאל הבאתי לכם איך התקדים שאלתרמן עשה, איך הוא ממשיך העלה, וכעבור שנה יעקב ריפטין, גם חבר מפם, מאוד כועס על כך שמדינת ישראל חוברת לבריטניה באיזה פיקוד במזרח התיכון, רוצים לחבור לפיקוד משולב, כמובן שזה נתפס משהו כנגד ברית המועצות ונגד רוסיה שמפעם תומכת בה, ולכן חיים גורי כותב שיר, והוא כותב בו אל הקצינים העבריים, אל ניכנס לתוך השקר הקהור, אל נתערף, אל נשלב דגלנו בשורה עם החזית הארוכה, ושיר הזה נפסל, ואז יעקב ריפטין עולה וקורא אותו בכנסת.

גם להראות אותו מעשה שעשה יצחק בן אהרון עם אלתרמן, הוא עושה את זה עם גורי, ומאפשרים לו לעשות את זה ושוב דרך לעקוף את הצנזורה, במקומות שהחברי כנסת חושבים שהיא לא במקום. התחנה השלישית, גם תחנה מאוד מעניינת, יש דיון בכנסת, אנחנו מדברים על נובמבר 49, בכלל כל התקופה הזאת היא תקופה שהכנסת רק יקיימת כמה חודשים. זאת אומרת, זה הכל בראשית, זה הכל מעשה בראשית, זה הכל כללים שנקבעים אד-הוק מעשים מסוימים. ויש דיון, וחבר הכנסת תופי קטובי ממאקי, חבר הכנסת הערבי, שהוא לא במפלגת לביאן שמצורפת למפאי, והיא שייך כאילו לממסד, אלא הוא אנטי ממסדי, הוא מעלה בכנסת, אומר שבסוף שבוע הוא שמע על חיפושים בכפרים ערבים בגליל, היה חיפושים אחרי...

אנשים שהם מסתננים, שניסו להיכנס למדעת ישראל חזרה, והוא אומר שהאידיאות על מה שקרה שם בכפר באנה, דיר אל אסד, שווים איתורים לכל כדורים שפלחו את האוויר, בני המקום תראו את הפעולות החיפוש כמזעזעות ומחרידות, הוא מדבר פה על שאפילו הוא טוען שהחראי יעץ על גנבום על בושים, כסף, תרנגולות, קורא לזה פוגרומים למטה וכו'. בן גורן כמובן לא נשאר חייו, והוא עולה בתור גם שר הביטבור. לא רק כמו של הממשלה, והוא אומר שהוא מביע השתממות על הנועל התמוה, שעולים פה להשמיץ את מדינת ישראל, בכנסת, את העם, את הצבא.

הוא אומר את העם ואת הצבא שבזכותם יש בכלל חופש למיעוטים לשבת בכנסת מתוך שוויון מלא, ואומר פה, אני גאה שיש לנו זכות גם למיעוט לבקר ולחפש את זה, אבל צריך להבחין בין הפקרות. והוא מבקש בעצם גם אחר כך מיושב ראש הכנסת להעביר את העניין ולהטיל סנקציות על תופי קטובי, ולמנוע ממנו להמשיך ולדבר כאלה דברים ולנקוט נגדו סנקציות וכולי. וזה פורסם מאוד בעיתונות על זה שבאמת בן גורן אומר לתופי קטובי, אתה כאן בזכותנו, אל תשכח את זה וכולי. באלתרמן שהוא היה מאוד רגיש לעניין של המיעוט הערבי וכולי, מקדיש לזה תור. והוא בעצם מטור על ההתנהגות של בן גוריון לטופי קטובי, והוא אומר, ובכן, מי הוא טופי קטובי?

הוא חבר כנסת, הוא קומוניסט ערבי, מבית נבחרים, יושב אינו בזכות מלאה ולא בחסד, כבר העת אולי לזכור זאת חברים, אין מוכב בזה כל חוב על גודל נפש, ישיבתו היא חוק, היא צו, היא אלף ב'לא, אין הפרלמנט צריך ביד מונפת לזרוק לו מדי פעם את הגט. אין הפרלמנט בשום פנים ואופן, צריך לקרוא, אתה דובר בעין מחיד, שטוב, אני נדיב, דוגל בחופש, אין זה עולם אפילו מסיבה פרטית. את להחליט סוף סוף, ככל צירי הבית, גם טובי יושב בו בתוקף המשטר, ואם זה רציני, אין צורך כל יומיים לעזור הפריבילגיה להגיש לו שטר, זה טיב הדמוקרטיה, היא נושאי קלע אנושים, תודה באיש, תלכה אולי לא קל, אך אם היא לא תהיה מובנת מאליה, היא לא תהיה מובנת לנו כלל, והתיאור הזה עוד ממשיך וממשיך, והוא מדבר על זה ש...

דבר אחד ברור, בקום חבר כנסת ולא תמונה אחרת של חיפושים, אין זה חשוב פחות מהודעת הפרסה, מעללות את עזרת האוכלוסים, הנושא אמנם מתוכנו נאו ורק, אנו מסרקים במרץ כידוע. הוא מאוד לא טוב לסרוק בלי להסתרק. אם קומוניסט ערבי דרס זאת, אין טעם במחיר אחד לקרוא את המשאלה. לא, בייחוד אם יש סברה שזאת הפעם עושהו את זה שלא עשתה הממשלה. זאת אומרת, אלתרמן אומר לבן גוריון, הוא אומר לו שעם כל הכבוד, אם חברי כנסת ערבי יידורש לבדוק איזשהו משהו, הוא לא צריך לזעזל בו, והישיבה של חברי כנסת ערבים היא בזכות.

ולא בחסד, ויש מאוד השפעה של התור הזה גם על בן גוריון, גם על אחרים, אנחנו רואים ממש את המיתון ביחס לנציגים ערבים בכנסת, גם תופי קטובי, אגם צפלב, בכנסת אחר כך אמין חביבי, וזה מאוד מעניין, ההשפעה של אלתרמן, כי עוד פעם אלתרמן הוא לא משורר, חס וחלילה, קומוניסט, הוא באמת המייסטרים. הוא גם מאוד קרוב לבן בוריון, אני מאמין שבטח רק שמעתם על הרצאות כלב אחים, והחשיבות שלו, הקול שלו שנשמע, הוא באמת אכן משפיע, ומשפיע מאוד על היחס של חבר הכנסת הערבים למכנסת. התחנה השלישית, אנחנו קופצים ל-1955, ב-1955 מה שקורה זה שמוכרים את הנשק צ'כי למצרים, מצראי צ'כי, שמכרו לנו נשק ב-48'במחמת העצמאות, למעשה הגוש הקומוניסטי פונה לערבים, ומוכרים המון נשק למצרים, מטוסים חדשים של מיג, טנקים של ה-T, הדגם T הזה המפורסם, הכי מודרניים, בתותחים, ונגמשים, ומחסתי טנקים וכולי, וזה נשק שהוא מאוד מדיגן מעט ישראל, מפקד חיל האוויר מגיע לבן גורן ואומר לו שחיל האוויר הישראלי לא יוכל לחיל האוויר המצרי ברגע שהנשק הזה ייכנס ל...

שימוש והם יכשירו אותו. ואותו דבר אומר גם הרמטכאל, שהאמידת ישראל לא תעמוד מול צבא מצרים עם הנשק החדש, אנחנו גדור מאחוריהם וחייבים לעשות מעשה. ויש גם תחושה מאוד של חרדה בארץ. התושבים נקראים לתרום כסף, זו תקופה קשה מבחינה כלכלית, ואתם רואים פה מצד ימין הבאתי כמה קרזות, תרום לקרן המגן, ואנשים היום מגיעים עם התבעות, ועם מעגילים ומוסרים אותם.

בלשקוט של משרד הביטחון בשביל לקנות נשק למען ביטחון המדינה, למען נשרדות הייתי אומר, המדינה. אתם רואים פה תושבי נתניה נקראים להגיש לצהל מטוס קרב בזכות התרומות שלהם, בוא נעשה מספיק תרומות ונקנה מטוס וניתן אותו לצהל, שזה גם מאוד מעניין בתקופה שבה אנחנו מסתכלים על העניין הזה, והנשק הזה באמת מפחדים ממנו ממלחמה. מדינת ישראל ובן גוריון. עושים הכל כדי לפלוט למדינות המערב, בארצות הברית לא מוכנה להתערב ולתת נשק, בריטניה גם פחות, ומי שבעצם נחלצת להגנתנו זו צרפת קרגין יחד של מדינת ישראל, ומתחילה להעביר נשק שמדינת ישראל קונה אותו, וזה בעצם מבצע היונא המפורסם, ב-1956 ביולי מתחילים להגיע משחתות נשרות. גייסות של צרפת שמגיעות לאנמל הקישון בחיפה, נחתות גדולות כאילו כאלו שהשתתפו בדידאי בפלישה לנורמנדי במחמת העולם השנייה, ומתחילות לפרוק טנקים ויש מטוסים שמגיעים בדרך האוויר, מגיעים למדינת ישראל מטוסים מאוד חדשים, מסוג מיסטר ואחרים, והטנקים החדשים מגיעים לאנמל קישון ומגיעים לשם הרבה מאוד טובים.

פותחים ונשק ותחמושת, ובאמת כאן, אם מדינת ישראל עד עד הייתה בחרדה, והייתה עם נשימה עצורה ולא ידעו מה לעשות, ובאמת היה תחושה מי שקורא את המחתבים של ראשי המדינה ואת הדיונים בכנסת, וזה מבין, הייתה התחושה של הנה זה נגמר, שאנחנו אם לא נקבל נשק, איך נעמוד, אף אחד לא ירדע, ואפשר לראות פה את הנשק שהוא מגיע. וכו'והמבצע הזה הוא מבצע סודי לא רוצים שהמצרים שכבר התחילו להכניס את הנשק שלהם לשימוש יבטחו במלחמת מנה ולכן הוא דבר הזה מאוד סודי רק מתי מעט יודעים על כך ופה הבאתי את זה גם כי רואים פה את אלתרמן מצד ימין משה דיין ובן גוריון מביאים את אלתרמן לבוא ולראות את הפריקה של הנשק מתוך כמובן כוונה שהוא גם מדווח על כך וכו'ואלתרמן מגיע באחד הלילות בחושך, לאנמל קישון, הוא לא מבין מה קורה, פתאום הוא רואה את ההורות שהוא מעץ הרפתית, הוא רואה את החיילים מגיעים וכו', הוא מאוד מאוד מתרגש. ובן גוריון, שעד אז לא רצה להגיד שום דבר, עולה באוקטובר, ב-15 לאוקטובר, לכנסת, עומד על דוכן הכנסת, והוא מתחיל והוא אומר, לא אמורת על פרשת מאמצנו להבטיח לצבא ההגנה לישראל מינימום ציוד הכרחי, כי פרשה זו עדיין לא נסתיימה, אבל עברו עלינו הרבה חודשים של ציפייה וחרדה, אבל גם היו לנו ימים של חוויות גיל עמוקות ואולי מי הרב ראה. אולי מן הראוי שמסור לכם את אחת החוויות כפי שהם ציח אותה, משורר אדיר מיטוי, החותם בשם נתן א'. באמת, נתן אלתרמן חתם בשם נתן א', אבל בואו לא נשכח שגם בן גורל קורמן רצה שאלתרמן יעברת את השם והוא לא הסכים, אז דווקא נוח לו להגיד נתן א'ולא נתן אלתרמן.

בקורי דברי המשורר כאן אני יודע שאני מקפח את העיתון אשר לא נועד השיר הזה. אולם נעירה לי כי דברים אלה צריכים להישאר בדברי הכנסת כנכס המדינה וצבא ההגנה לישראל. זאת אומרת, אם התחלנו בעובדה שבן גוריון מונע מדברי הכנסת, הוא רוצה למנוע באמצעות הצנזור שהוא תחת פיקודו את הטור של אלתרמן על הפלמך, פה הוא אומר אני לא יכול למנוע מדברי הכנסת, כי הוא רוצה בכוונה להכניס את הטור של אלתרמן על העניין לתוך דברי הכנסת. ומעניין בטור הזה שכשאלתרמן מגיע ביולי ו... רואה את הנשק והוא מתפעם והוא מגיע הביתה והוא כותב את הטור, בא לבן גוריון ואומר לו, הנה הטור, תקרא אותו, והוא אומר, יפה מאוד, זאת אומרת, אני יכול לפרסם אותו, והוא אומר, לא, על זה לא.

יפה, הזמנתי אותך, כתבת, לפרסם, לא כרגע, נחליט את זה, אני אגיד לך מתי לפרסם אותו. בן גוריון לא רק אומר לו שהוא לא יפרסם אותו, הוא מחליט לפרסם את הטור בעצמו, אחד הפריבילגיות של ראש ממשלה כנראה, והנה אתם רואים פה את דברי הכנסת. גם דבר מאוד מעניין שאם אתם עודים, דברי הכנסת הם ביטורים.

גם איפה שראינו קודם, דברי הכנסת הם אך ורק ביטורים, ופה, לאור העובדה שבן גוריון אומר, אני אולי מפקד, אני אולי מקפח את העיתון, שלא נועד עשיר עיתון דבר, אבל עדיין הדברים האלה צריכים להישאר בדברי הכנסת, ואתם רואים שגם האדם שעורך את דברי הכנסת, בשנת 56, ב-15 אוקטובר, מחליט שהוא ברגע הזה שובר את ה... בסדר של הכנסת שזה התורים, אתם רואים תור מצד ימין ואתם רואים תור מצד שמאל, והוא באמת שובר את זה, פעם ראשונה אני לא מכיר בדברי הכנסת ששוברים ככה את הכיתוב ונותנים באמצע כאלה פסקאות, אתם ראיתם את התורים הקודמים של אלתרמן בדברי הכנסת, אתם תמיד נכנסים גם אז בתוך התורים האלה, אבל פה באמת יש פה מורה מיוחד, ואז הוא מדובר פה, אני לא אתחיל לקרוא את כל זה גם כי אני רוצה להתקדם. אבל אתם יכולים לקרוא לבד, סופר לחרדה ולפלת, תודות העם בין ים ואלת, בים הערב, לקהל אויבים וכו'. והנה סוף סוף מגיע הנשק וכו'. שבועיים אחר כך ישראל פותחת במבצע קדש, יוצאים לכיוון מצרים בזכות הנשק הזה שנאסף, וכמובן מצליחים לקחת ולשמיט הנשק המצרי החדש ולהסיר לגמרי את הסכנה בסביבה של סרפת ובריטניה.

הבאתי לכם את זה, גם, עוד פעם אתם רואים עוד חלקים של הפרואמב, אתם רואים שוב פעם חוזרים לתורים, עד כאן דברי המשורר, ובן גוריון מסיים ואומר, בפרוס ההדלה שלי הוא אמר, רק יכל שינוי ניכר לטובה באיכותו של צהל. הבאתי את הפרשה הזאת, במיוחד אליכם, כדי להראות לכם את היחס בין בן גוריון לבן אלתרמן. כי לא רציתי על התורים הראשונים, שהנה הוא נגד בן גוריון על הנזיפה בתופי טובי, והוא נגד בן גוריון על הפלמאף, הוא נגד בן גוריון פה.

לא, אלתרמן הוא האיש מאוד מגדולי התומכים של בן גוריון, היו כאלה שקראו לו בלאג, משורר החצר של בן גוריון, ולכן דווקא שהוא בא ויוצא נגד בן גוריון והוא תוקף אותו, כמה החשיבות הזאת בעניין, אבל סך הכל אין מה להגיד, אלתרמן הוא אחד התומכים הגדולים ביותר של בן גוריון, וזה היה חשוב לי, ככה תראו איך זה מופיע למוחד בדבר, אני אומר שראש הממשלה ושמים את הטור מצד שמאל. אחד הפעמים הבודדות שהפעילתי הוא לא ביום שישי, אלא באמצע השבוע בעיקרות מה שקרה בכנסת. הבאתי לכם גם עוד משהו יפה ממעריב, שמעריב, האורך הספרותי של מעריב כותב פה, עוד יסופר בתודות היצירה העברית כיצד קרה הדבר הזה, כיצד עמד ראש ממשלת ישראל ברגע של סי המתיחות הדרמטית, אשר זרקורי העולם מופנים לאותו נאום פוליטי, והוא דווקא קורא בהתרגשות, בהתאמה ובעוד דברי שירה. סרט ההקלטה הנציח את הרגע למען הדובות הבאים לדברי הכנסת, נדמו חסינות היסטורית, זאת אומרת, זה לא חסינות, זה חסינות היסטורית לנאום ולשיר, שירו של נפרמן עוד יסופר בתוך דברי הכנסת, והוא באמת מכמיל להם מאוד שזה מעריב להם דבר, והוא אומר פה, הפעם הראשונה העירה בתודות השירה העברית של ראש ממשלת ישראל, קרא מעל במטה כנסת שיר עברי במלואו, והכריז עליו, כבר על עם והדעה, כעל נכס המדינה וצבא ההגנה לישראל.

שורי ישראל שמעולם לא פונקו על ידי מנהיגי האומה, לא חלמו על כך. ביאליק לא ראה רגע כזה, אף בחזונו הנועז ביותר. קודמו, יהודה מטגורדון, קונה נוד את קנתו למי הנאמל.

אחד הירושים בעולמות השירה, נתן אלתרמן, קיבל השבוע מפרושת ישראל את התשובה הנכונה. כדאי היה אמן ויש שכר למשורר ולשיר. מאוד יפה, מאוד מרגש, דווקא מגיע ממערים שמפרגנים לכותב של דבר. אלתרמן גם מועמד לכנסת, התפלו, אבל כנראה שאלתרמן החליט, אומנם לא מועמד ריאלי, אם אנחנו משתמשים בז'רגון של ימינו, אבל אנחנו רואים ב-1965, בן גולון בגבות הפרשה, פרשת לבון המפורסמת שאני לא אכנס אליה, הורש ממפאי ומקים את רפי.

ואלתרמן מתגייס לרפי, מתגייס לעזור לבן גוריון, לידידו, והוא יוצא כנגד מפאי, והוא הופך את הבועים מקום 118, מתן אלתרמן סופר תל אביב, תירות מורדו 30, מתחתיו הרמטכאל המיתולוגי די יעקב דורי, למעלה עם הבנים, גוב ורבקה וכולי, מאוד מעניין, ויש מחיר, יש מחיר לזה שאלתרמן נשאר נאמן לבן גוריון, למרות שהוא... עובר לרפי, ורפי נכשלת, והיא רק עשרה מנדטים, למרות הכוכבים, למרות שדיין שם שם הכיסה הרבה פרס וכו', והתמיכה של אלתרמן, הם בקושי עשרה מנדטים, הם ממש חסרי כוח פוליטי אמיתי מול מפאי, מול חירות וכו'. אבל נתן אלתרמן כבר לא יכול לכתוב את זה בדבר, דבר זה עיתון של מפאי, והוא עוזב לכיוון מעריב ומתחיל לכתוב במעריב, וזה מעניין שהוא עובר דווקא למעריב. כי אומנם הוא עובר ב-67 כמה חודשים לפני מ-56 הימים, אבל זה עיתון שהוא כבר בעל גוון ימני.

זאת אומרת, מי שהעורכים שם זה רוזנפלד ודיסנצ'יק ושניצר ואיזה אנשים, יש לו גוון, בגין כותב שם כל שבוע טור מיוחד. זאת אומרת, זה גם מעניין, אבל אני לא אכנס לזה כרגע. אלתרמן נפטר, כפי שאתם יודעים, ב-1970. ואנחנו רואים איך הכנסת חולקת כבוד לאלתרמן, ברגע שנודע העניין, אתם רואים פה למטה את נברי הכנסת, עוד פעם עם התורים, חברי הכנסת קמים ומכבדים את זכרו של אלתרמן ברגע שהם שומעים שהוא נפטר, דבר שהכנסת לא עושה לכל אחד, היא בוודאי רק של ראשי מדינה וכו', אבל אתם רואים פה, יושב ראש מקים אותם, והם כולם מכבדים בכימה, ונדברים על זה שבלב סוער ורוטט. הגיש להם את יצירתו המופלאה, והיא הייתה מקור להשראה, כוח ואמונה.

מימין אתם רואים גם את ועדת החינוך, גם ועדת החינוך, כל החברים קמים ויואים דקת לזכרו של אלתרמן, שפותחים את הישיבה, זאת אומרת תראו כמה השפעה גם בכנסת, כמה הם רואים את החשיבותו של אלתרמן כמה שוער הלאומי. עוד דבר מאוד מעניין, בעשור למותו, אולי אתם תתפלו, אולי אחרי הצעדות תתפלו. אבל אלתרמן, הארוח, אחד האירועים המרכזיים בעשור למותו, אם לא המרכזי יותר, נערך בכנסת, באודיטורים של הכנסת, אחד ההרצאות הגדול.

ומי שעושה את זה זה ודת החינוך, אורן אמיר, הוא שבושב ועדה, והיא מזמינה את אשתו של אלתרמן, את אלמנתו למעשה, אחל מרקוס, שהיא במקום לעשות דברים החליטה לקרוא מהתור השביעית, אזרח מדיאלת ישראל, דוד בן גוריון, שזה מראה ליחסים של אלתרמן ובן גוריון, ההרצאה שלו. קטע שירים מתוך כוכבים בחוץ, חיוך ראשון, ובסוף עוד טור בשום אחד מן הגחל, שזה גם מזכיר קצת את אלתרמן ואת הדרך שהוא עשה, וההתגבה והקשר שלו להיסטוריה של מידת ישראל, וההרצאה של הלוחמים. הם מביאים את דן מרון, שמדבר על אלתרמן כמשורר לאומי בשני היבטים, גם משורר שפורץ את התחום של קורא השירה לתודה של הלאום, וגם לוקח את החוויה הקולוקטיבית והופך אותה לשיר, זאת אומרת, אחד כמובן הוא באמת המשורר הלאומי שלנו. ומביאים את חנה מרון שאתם רואים פה, ששרה, או קראה את שיר היונה, משיר היונה, ערב רחוק ושיר הרס וזה מעניין כי לא סתם לקחו את חנה מרון, כי היא הייתה מאוד קרובה לאלתרמן היא הייתה הפונדקית בפונדק הארוחות שאלתרמן כותב, הוא מחזה מאוד מפורסם ובתחילה יש סיפור מאוד יפה של דוד כאן שעורך לנו את הערב ‫ואת כל ההרצאות הביא לשומת ליבי ‫על כך שהיא לא רצתה להשתתף בהצגה, ‫היא באה לאלתרמן ואמרה לו, ‫לא, אני לא יכולה, אני לא זה, ‫ואז אמרה לה, תראה מה, ‫האם תכתוב לי שיר?

אז אני מוכן להבוא ישב כל הלילה וכתב לה את שיר הפונדקית המפורסם, והם היו מאוד ביחסים קרובים, ובאמת היא דיברה, אבל הנועם המרכזי היה דווקא משה דיין, ומשה דיין, אני מבטיח, הם שני קטעים קצרים מאוד של ההספד המרגש שלו. משה דיין מגיע כשהוא כבר בטיפולים של סרטן, הוא כבר התפטר מהממשלה, והוא מגיע כשהוא באמת בייסורים. ומעניין גם לראות איך הוא מדבר על אלתרמן, שם הם מאוד חברים, ואפילו היה תמונה של אלתרמן, הם מספרים במשרד של מושה דיין תמיד, והוא אומר, פעם הזדמנתי בשעה מאוחרת לקסית, בבית קפה המתולוגי, פגשתי שם את אלתרמן, חזרתי מאחת הפעולות הצבאיות, דיברנו. היה מאוד לא נוח לדבר עם אלתרמן על אלתרמן ועל שירת אלתרמן. אבל הוא היה אחרי כמה כוסיות ואני הייתי מתוח ורשיתי לעצמי לדבר על שירה.

אמרתי לו, אתה כותב שירים כאלה, הסופי. הסופי שיר מאוד מפורסם של אלתרמן על הילד שהאימו שלו מיין עוזבת אותו, שיר מאוד שגם כדאי לקרוא אותו, ושירים אחרים שלגבי הקורא זה כאילו אתה חורט בסכין על ברזל חלוד. אתם מכירים את הצמרמורת שעוברת בגוף, שם החריקות מזעזעות אלה, אתה יודע מה אתה עושה, אתה כל כך מכריב, אתה יורד למכי הנשמה, שכשאני קורא את זה, אלה לא מילים, זו סכין בברזל, והוא אלתרמן לא הגיב. יותר מדי אם זה בייעל הקוסיוטים, כי הוא באמת לא אוהב לדבר על השירה שלו וכו', אבל רק תראו כמה משה דיין גם מדבר בתור למה שעובר אסורים וגם על כמה אלתרמן משפיע עליו. והקטע האחרון שהמתי שאת, משה דיין, שהוא אומר, אילו היה יורד מהמעדים פרופסור לספרות עברית, והוא מוניחים לפניו כדי ספרות מובחרת מכל הדורות, ללא כותרות ומראים מקום, בלי לומר מהו שיר, מהי פרוזה, מתי נכתבו הדברים?

והפרופסור מהמעדים היה מוציא כמובן בהגרלה שני פסוקים, אחד המסמל לו קשוט ונקמה, כשבעתיים יקום קין ולמך שבעים ושבעה, פסוק שני הפוך, פסוק של שיא אהבה והרקות, פסוק שבעל אומר לאשתו הכרה, למה תבכי ולמה לא תוכלי ולמה יראה איך הלונוחי טוב לך מעשר הבנים. והיו שואלים את הפרופסור, מי כתב את הפסוקים האלה? אותו פרופסור היה אומר, את הפסוקים האלו הוא כתב או אחד הסופרים המלמוניים שכתבו את התנך, או נתן על תלמוד.

ובכך הוא בעצם מסיים, הוא יורד מהבמה, הוא חוזר לטיפולים שלו והוא נפטר שנה אחר כך, ורק להראות כמה הדור הזה, שזה לא רק בן גוריון, זה גם איגל אלון ושאר שם דינאר, ראו את אלתרמן שווה ערך לכותבי התנך. אלתרמן אחרי 67'מה שמעניינו, וזה באמת אני מגיע לסיום, המפנה שאלתרמן עובר אחרי מותו, אלתרמן כבר בעצם בחייו, אחרי 67 הוא הופך להיות מראשי התנועה למען ארץ ישראל השלמה, הוא מנסח את הקרוז המפורסם, הוא המוביל, הוא נועם בהצהרות וכו', ולמרות כל מה שהוא עובר מול הסופרים אחרים, מול בן גוריון שלו מסכים איתו וכו', הוא מאוד מאוד נאמן והוא גם מאוד, הייתי אומר, מיואש מהמצב, הוא שלא הולכים אחריו כמו שהוא היה רוצה, והוא מתחיל להיות מצוטט. בכנסת, דווקא מהצד ימין של המפה הפוליטית, בהתקפה לכיוון שמאל. אז הבאתי לכם בעצם דוגמה, שתי דוגמאות, ואיתן אני מסיים את ההרצאה. הדוגמה הראשונה, משה שמיר, שהוא בעצמו מאוד מעניין, כי הוא בעצמו סופר ומשורר, והוא בעצמו התחיל בצד שמאל במפם, לא גורר על תמון מפה, היה מפם, והוא עובר לצד ימין והוא בתחייה, והוא יוצא נגד מנחם בגין.

הסכמי השלום המצרים בישור ההסכמים והוא מאוד כועס על הפינוי של סיני המסירת סיני למצרים והוא אומר דוני יושב ראש נשיא תכבדה דוני ראש הממשלה אין לי אימון בדרכך אין לי אימון במדיניותך אין לי אימון בך אינני יודע אם מישהו רימה אני רומת ולפי דעתי עם רומת בשנתו האחרונה כתב אלתם על שיר גדול אז אמר הסטן הנצור הזה איך הוכל לו מתוער אומץ בקשרון המעשה הוא כלי מלחמה ותושייה עזה לו ואמר לא אתול כוחו ולא רסן השימום ולמורח אבי בתוכו ולידיו הרפקי מקדם. רק זאת העשה. הקיים אוכו ושכח שאיתו הצדק. כך דיבר הסתן. וכמו חברו שמיים מאימה, גירותם את הסתן בקומו לבצע המזימה.

אדוני ראש הממשלה, המדיניות שלך מבוססת על ההנחה שאין צדק המפרד הציוני בארץ ישראל. וזה מאוד מעניין שהוא מביא את השיר הזה, זה שיר שאלתרמן לא פרסם מעולם. זה השיר שנמצא במגירה שלו, בשולחן שהוא כתב, והוא מאוד... מראה על כמה אלתרמן בעצמו, כמה הוא מרגיש שלמעשה אנשים לא הולכים אחריו, איזה איסורים יש לו שהוא מרגיש שהוא לא מצליח להוביל כמו נביא, כמו נביא שעומד בזעם ומכריז ואומר לציבור והעם אינו נשמע לו. אנחנו רואים את זה ומנהל אותי, תמיד אני אומר לעצמי, מה היה קורה אם אלתרמן היה חי עוד בסוף?

האם הוא היה מצטרף לתחייה בתור מישהו שהוא בארץ ישראל השלמה, והיה תוקף את בגין נגד ההסכם השוואי במצרים, אם הוא ימקבל את זה, זה מאוד מעניין. מאוד מעניין אם אתם חושבים על גנדי שהקים את מולדת, שהוא גם היה בפלמח ובמדור הזה, ואם אנחנו חושבים על יובל נאמן במולדת ורפול בצורמת, זאת אומרת, זה אנשים שהייתי אומר שהם מאוד היו אנשים שהם, איכשהו באותה תודעה ציונית, מצד אחד ארץ ישראל סוציאליסטית, ומצד שני ארץ ישראל השלמה, ומנהל מאלתרמן. אם הוא היה חי עוד עשור, אין אין איפה הוא היה מסיים את דרכו הפוליטית ושקף אחרון, הבאתי לכם משהו קצת יותר מודרני אבל גם אורי אורבח בדיון על כך שרצו להפוך את קבר רחל ומרת המכפרה חסה מרשימת את להם מורשת ויש מאבק ועד שמכניסים אותו וגם אורי אורבח הוא גם פובליציסט וכותב תורים הוא גם שוער שכותב וסופר לילדים שכתב הרבה מאוד זה כמובן שהלך לעולמו לפני כמה שנים והוא בא ואומר בדיון הזה הוא אומר לפני 50 שנה כתב המשורר אפשר לומר אפילו המשורר הלאומי נתן אלתרמן התגובה לדברים שנאמרו על ידי מנהיגים ערבים שישראל היא ארץ ערבית כתב הזה שיר מאוד ידוע שנקרא ארץ ערבית ואני אקרא אותו נוציצים כוכבי לל במצמוץ זורים את הורם הרעוד על הרעיר השוקדת אל קוץ שחנה בה המלך דעוד משם הם צופים ורואים את העיר אל חליל ממרחק אל קיבור של האב-איברהם, איברהם שהוליד את ישחק. ומשם כבורם השנון, עצצבוע באזור עבורו, את מימי הנער אל אורדון שיעקוב במקלוע ברור. איילה צח ברמיזה ורירית, נוצצים כוכבי לין כחוק, על הרע של ארץ ערבית, אשר מוס הרע מרחוק.

וזה שיר מאוד מפורסם של אלתרמן שכותב ב-46, שיושב ראש הפרלמנט, פרופו כנסת ופרלמנט, יושב ראש הפרלמנט הסורי, שמחורי, אפילו יוצא לי חרוז כמו אלתרמן סורי וחורי, כתב את, אמר שבווידת לונדון ב-46, שישראל היא בכלל ארץ ערבית ואין לה מקום ליהודים וכו', ואז הוא כותב את זה, ואנחנו רואים שהוא יאורבח, הוא שיר ומצטט אותו, את השיר הזה, ובאמת אלתרמן, בדיקה שעשיתי, הוא המשורר הכי מצוטט בכנסת. עד ימינו אנו, אני חושב שגם לא מזמן, הודד פורר, מישראל ביתנו, ציטט את... שיר אחר של ירד ארמן בעניין אחר, אבל כל הזמן הוא המשיך להיות המשורר הכי מצוטט, והכי, הייתי אומר, גם בזמנו הכי משפיע לכנסת, אתם רואים כמה הוא מצב ותרקה, ואם אנחנו מדברים על המשולש הזה של משורר, שהוא גם כותב פרוזה, והוא גם מתרגם מחזות לתיאטרול של מוליאר, ובאמת כל הליב ליב הלא, וצץ וצצקה, וכל ה...

וגם כותבת קלניות וגם כותבת כוכבים בחוץ. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהחתיכה הזאת בפאזל של המשורר, שהפכה אותו גם להיות משורר הלאומי, שזה היה החתיכה הזאת, שלמעשה השפעה שלו על הפרלמנט, על הכנסת, ועל, הייתי אומר בכלל, על האופי של מדינת ישראל והמדיניות של ראשיה, נקטו בהם. אז תודה רבה, ואני מעביר את ה...

שרבית לדוד. תודה, תודה משה. אני סיפרתי לך לפני ההרצאה עוד, נקנות הקטנה, בקשר להשבעה הגדולה של אלתרמן. בשבוע שבן גוריון הדיח את שרת, מתפקיד שר החוץ, זה היה ביוני 65, שרת כותב ביומן שלו, שפורסם, ואני קורא לך את זה, לכם, הופעת הטור השביעי מוקדש לפרישתי.

כל השבוע, הייתי דרוך בציפייה לקראת גיליון דבר של יום ו'היה עמוד לנתן א', האוז, אוז הרוח, לומר את דברו הנוקה והמזוקק על נושא הימים האלה, והוא ממשיך, אחרי שהוא קרא את הטור, מאוד התרוממה רוחי ונזדקפה קומתי. זה אומר משה שרש, שהיה שרחות, שהיה גם קודם ראש הממשלה, ואנחנו יכולים להבין את ההשפעה של אלתרמן. אני מודה לך על ההרצאה, שאתה חידדת לנו את זה, ובאמת עכשיו זה יותר ברור למי שעדיין לא היה ברור לו כמה הוא היה משמעותי, גם לציבוריות הישראלית וגם למנהיגים. תודה רבה, תודה רבה לכם, ואנחנו נתראה בעוד שבועיים, להתראות.

Transcript for:השפעת נתן אלתרמן בכנסת

Transcript for:
השפעת נתן אלתרמן בכנסת