ערב טוב לכולם, תודה רבה שבאתם. לפני שאספר את הסיפור שלי אני רוצה לומר מספר מילים, על איך הכל התחיל אני אנסה לענות על מספר שאלות שאני בטוחה שלכולכם יש. שאלות כמו מדוע גבר ערבי מחפש בחורה יהודיה מדוע לא בחורה ערביה? ומדוע בחורות יהודיות יוצאות עם גברים ערבים? ומהי הבעיה הגדולה בקשר מהסוג הזה? ומה "יד לאחים" עושים? אז ראשית.. חשוב מאוד לדעת שלגברים ערבים זו "מצווה" גדולה לקחת בחורה יהודיה ולהפוך אותה למוסלמית. ולמה? מפני שאם היא תתחתן עם יהודי ויהיו להם ילדים אז אם הוא יאסלם אותה הוא הורג את הילדים עוד לפני שהם נולדים. ואחרי שהוא מביא איתה ילדים לעולם זו אפילו "מצווה" גדולה יותר להפוך את הילדים למחבלים. ואתם גם צריכים לדעת שגבר ערבי לא יכול לצאת עם בחורה ערביה לפני החתונה כי זה לא מקובל שבחורה ערביה תצא עם בחור לפני החתונה. אבל במדינת ישראל לבחורות היהודיות יש סגנון חיים חופשי והן מאוד תמימות הן מאמינות שלא כל הערבים הם מחבלים רק חלק קטן מהם אבל רוב הערבים הם טובים ואדיבים ונדיבים קשה מאוד לשכנע בחורות יהודיות שרוב הערבים הם מחבלים אני רוצה שתדעו שלא רק בחורות שאינן דתיות נופלות במלכודת גם בחורות דתיות, ובחורות מאוד דתיות, מדוע? כי הן מאוד תמימות. ועליכם לדעת שבימינו הגברים הערבים עובדים בכל מקום במדינת ישראל. בכל קניון, בכל סופרמרקט.. בכל מונית, בכל אוטובוס.. הם נמצאים בכל מקום. אז כל בחורה יהודיה, כשהיא יוצאת החוצה לרחוב לחנות.. היא פוגשת הרבה ערבים. ולערבים יש מטרה אחת. לקחת עוד ועוד בחורות יהודיות, לאסלם אותן ולהתעלל בהן, להביא איתן ילדים לעולם, להפוך אותם למוסלמים, ולהנות.. פשוט להנות.. והבעיה הגדולה היא שהבחורות היהודיות הן לא יודעות דבר על המנטליות הערבית. הן לא יודעות שגברים ערבים מכים את נשותיהם והם יכולים להרוג את נשותיהם, אם הן לא עושות את מה שהם אמרו להן לעשות והגברים הערבים, בחודשים הראשונים.. הם מתייחסים לבחורה היהודיה בצורה מאוד יפה. הם קונים להן הרבה מתנות הרבה תכשיטים הם נותנים לה את כל מה שהיא רוצה הם מוציאים אותה לכל מקום נותנים לה הרבה כסף הם מאוד אדיבים ומאוד עדינים אך לאחר מספר חודשים הוא יעשה כל מה שהוא רוצה איתה. כי הורי הבחורה ברוב המקרים.. הם זורקים את הבחורה מהבית ברגע שהם שומעים שיש לה חבר ערבי. ולאן היא תלך? היא הולכת לבית שלו. והבית שלו נמצא בכפר ערבי. וכעבור מספר חודשים שהוא מתחיל להתעלל בה בתוך הכפר הערבי אין שם אף אחד לעזרה. כי אף ניידת משטרה ישראלית לא תכנס לתוך כפר ערבי. כולם מפחדים "יד לאחים" הם היחידים שיש להם את האומץ להתלבש כמו מוסלמים ולהכנס לתוך כפרים ערביים כדי להציל יותר ויותר בנות. וילדים.. ואז אנו לוקחים את הבנות לדירת מסתור אנחנו צריכים להשכיר דירות במקומות מסתור ואנו משלמים עבור הדירות לתקופה של שישה חודשים לכל הפחות כי הן לא יכולות ללכת לעבוד מיד אחרי שאנו מצילים אותן בדרך כלל הן אינן בריאות לא מבחינה פיזית ולא מבחינה פסיכולוגית הן צריכות טיפול שנמשך שישה חודשים אנחנו מעסיקים עובדים סוציאליים כדי לטפל בהן ואנחנו צריכים לקנות להן בגדים, כי אין לה בגדים יהודים כי יש להן רק בגדים ערבים אנחנו צריכים.. אם יש להן ילדים.. הילדים לא יודעים עברית אנחנו צריכים אנשים שילמדו אותם את השפה ואחרי שהם יודעים את השפה אנחנו צריכים לקחת אותם לבית ספר יהודי אז.. הבעיה הגדולה היא בבית המשפט כי מבחינה חוקית לגבר הערבי יש זכויות אלה גם הילדים שלו. אז אנחנו צריכים להעסיק את עורכי הדין הטובים ביותר שילכו לבית המשפט וילחמו על כך שהילדים האלה יגדלו בסביבה יהודית. ולא באיזה כפר ערבי.. אני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי כדי שכולכם תדעו מדוע אני מקדישה את חיי להצלת הבנות האלה. יש לי אמא יהודיה ואבא ערבי יש לי עוד אח ועוד אחות כל אחד מהם מאב ערבי אחרי.. אימי פגשה את הערבי הראשון שלה כשהיא היתה בת 14 לפני 35 שנה.. והיא התאהבה בו למרות ששמשפחתה אמרה לה לא להיות איתו היא לא הקשיבה.. והיא עברה לגור איתו וכעבור מספר חודשים הוא החל להכות אותה, להתעלל בה ואחרי שהיא ילדה את אחי היתה לה הזדמנות יום אחד והיא לקחה את אחי והיא ברחה היא חזרה לירושלים העיר שהיא נולדה בה והיא ניסתה לחזור למשפחתה, אך הם לא רצו לקבל אותה. בייחוד לא עם ילד ערבי.. אז לא היתה לה ברירה היא מסרה את אחי למשפחה אומנתת ולא היה לה לאן ללכת אז היא היתה חסרת בית עד שהיא הכירה את אבי אבי הוא ערבי מירושלים מכפר ערבי בשם שועפאט זה כפר מאוד מסוכן כל משפחתו של אבי מאוד מוסלמית דתית אבי הוא שייח' זה כמו רב.. אני לא יודעת מה היא חשבה כשהיא הכירה אותו אבל אולי היא חשבה שהפעם הזו תהיה טובה יותר והיא עברה לגור גם איתו והסיפור חזר על עצמו גם הוא נהג להכות אותה הוא נהג להתעלל בה ואחרי שהיא ילדה אותי היא ברחה אך היא השאירה אותי שם היא חזרה כשהייתי בת 4 אחרי שהיא שכנעה את הממשלה שכל משפחתו של אבי הם מחבלים אז הם הוציאו אותי משם ושמו אותי במשפחה אומנת אנשים יהודים.. לא דתיים.. והם שנאו ערבים והגעתי למשפחה הזו, הייתי ילדה בת 4 שלא ידעה לדבר עברית, דיברתי רק ערבית. וסבלתי מאוד במשפחה הזו הם התייחסו אליי רע מאוד הם נהגו לקרוא לי ערביה כל הזמן הם אף פעם לא הסכימו לי לשבת איתם בשולחן הם כמעט אף פעם לא דיברו איתי ואפילו בבית הספר היו לי המון חברות אך בכל ריב עם חברה בכל ויכוח כל החברות שלי נהגו לומר לי: "לכי לאבא הערבי שלך, את לא שייכת לכאן, את לא יהודיה!" אף פעם לא הרגשתי יהודיה וכשמלאו לי 14 רציתי לפגוש את ההורים שלי אז הלכתי לעובדת הסוציאלית שלי ואמרתי לה שאני רוצה לפגוש את אמא ואבא שלי. היא אמרה שאני לא יכולה לפגוש את אימי כי אימי הכירה ערבי נוסף והיא ילדה בת נוספת והיא גרה באיזה כפר ערבי והיא לא רוצה לראות אותי ואז היא אמרה שאבי חיפש אותי במשך כל השנים האלה ואמרתי שאני רוצה לפגוש אותו כשאבי הגיע.. הוא הגיע עם כל משפחתי בני דודים ודודים הוא התחתן עם שתי נשים אחרי אימי, אז הוא הביא את נשותיו ואת ילדיו את סבתא שלי וסבא שלי.. היו הרבה אנשים סביבי והם היו מאוד שמחים לראות אותי, הם התייחסו אליי יפה מאוד ואז חשבתי לעצמי למה שאגור עם משפחה אומנת ששונאת אותי אם אני יכולה לחיות עם אבי אם יש לי משפחה שאוהבת אותי אז אמרתי לעובדת הסוציאלית שלי שאני רוצה לעבור בהתחלה היא אמרה לא אבל עשיתי קצת בעיות ואז עברתי לכפר הערבי של אבי כשהגעתי לכפר הערבי לראשונה אבי אמר לי שיהיו מספר דברים שאצטרך לשנות דברים שאולי יכולתי לעשות ליד יהודים אבל בתור ערביה אני לא יכולה לעשות אותם יותר למשל אסור לצאת החוצה אחרי החשיכה לנשים.. ללא רשות וללא חברה ואיך עליי להתלבש וכיצד עליי להתנהג ומהו מקומי אמרתי אוקיי, כל התנאים היו טובים יותר מאשר אצל המשפחה האומנת התחלתי לחיות שם וזה היה בסדר בתחילה.. אך לא אהבתי את האופן שבו הם התנהגו לנשים אחרות אך אמרתי לעצמי שכל עוד הם מתחייסים אליי כשורה לא אכפת לי מאף אחד אחר כעבור חודשיים אמרתי לאבי שאני רוצה להתחיל ללמוד את הקוראן והסיבה לכך היא, כפי שאמרתי, שכל משפחתי מאוד מוסלמית דתית הם מתפללים חמש פעמים ביום הם הולכים למסגד בהר הבית בכל שישי אבי מלמד שם אז רציתי לדעת מה הם עושים. אמרתי לאבי שאני רוצה ללמוד הוא מאוד שמח שזה מה שאני רוצה והוא שילם למישהו שישב וילמד אותי בכל יום עבורי לימוד הקוראן היה כמו שטיפת מח וכעבור מספר חודשים הפכתי למאמינה וכשנהייתי בת 15 אבי החליט שהגיע הזמן שאתחתן והוא חיתן אותי עם בן דוד שלי הוא היה בן 22 ולבחורות ערביות זה נקרא "שידוך טוב" כי יכולתי להיות אישתו הרביעית של מישהו בן 70 אז הם אמרו לי שיש לי סיבה לומר תודה רבה. ואחרי שהתחתנתי הבנתי שכל מה שראיתי אצל נשים אחרות יקרה גם לי והוא נהג להכות אותי על כל דבר שעשיתי לא בסדר ובקוראן.. כתוב שלגבר ערבי מותר להכות את אישתו אם היא לא עושה את מה שהוא אמר אם הוא לא מסופק.. אז הוא נהג להרביץ לי על כל דבר שעשיתי לא בסדר לדוגמא למה הבית לא נקי? ולמה לקח לי יותר מידי זמן להביא לו את הקפה? ואחרי שנה בכפר ערבי, ועם ההכרות שלי עם הקוראן, ידעתי שאין שום דבר שביכולתי לעשות. אז החלטתי לעשות מה שנשים אחרות עושות לעשות את הכי טוב שאני יכולה כדי לא להכעיס אותו לשמח אותו.. אחרתי שהתחתנתי נכנסתי להריון ובחודש השישי להריון.. הוא היה נהג משאית הוא נהג לעזוב את הבית ממש מוקדם בבוקר והוא נהג לחזור בשתיים וחצי בצהריים ערב אחד השעה היתה 8 הוא לא חזר.. הייתי מאוד מודאגת, זו הפעם הראשונה שהוא איחר מאז שהתחתנו.. ורציתי להתקשר אליו, כדי לשאול אותו היכן הוא ומתי הוא חוזר אבל לא היה לי טלפון אז רציתי ללכת לבית של סבתי כדי להתקשר משם היא גרה צמוד אליי, ממש דקה מהבית שלי. אך הבעיה היחידה שהיתה לי היא שהיה חשוך בחוץ וכפי שאמרתי אף אישה לא יכולה לצאת החוצה כחשוך ללא רשות וללא ליווי לא היה איתי אף אחד אבל חשבתי לעצמי שהוא יבין שיצאתי לא כדי לטייל, רק כדי להתקשר אליו כי אני מודאגת אז האמנתי שהוא לא יכעס כשהגעתי לבית של סבתי, והיא ראתה אותי נכנסת ללא ליווי ולבדי, והיא הבינה את הסיבה לכך היא התחילה לצרוח עליי והיא אמרה לי שעשיתי טעות גדולה ואם הוא יחשוד בי שעשיתי משהו לא בסדר כשיצאתי החוצה הוא יכול להרוג אותי עכשיו והיא אמרה שעדיף יותר שאחכה בביתה עד שהוא יגיע, כדי שהיא תוכל לומר לו שהייתי איתה עד עכשיו חיכיתי וחיכיתי, לא ידעתי מה קורה.. לא ידעתי מה עומד לקרות הוא חזר מאוד מאוחר הוא לקח את ידי הוא לקח אותי חזרה לביתנו, אבל עמדנו בחוץ ואז הוא אמר לי שהוא לא כועס מזה שיצאתי מהבית אבל הוא כועס על הסיבה שבגללה יצאתי מהבית ומה היתה הסיבה? הסיבה היתה שרציתי להתקשר אליו כדי לשאול אותו היכן הוא ומתי הוא חוזר? אז הוא אמר: "היית צריכה לזכור שאף אישה לא רשאית לשאול את בעלה היכן אתה ומתי אתה חוזר?" הוא אמר: "מי את שתשאלי אותי שאלות כאלה?!" "ואם אני לא כאן שבוע אחד את תבשלי ותנקי, כאילו שאני אמור לחזור בעוד חמש דקות." ואז הוא אמר שהוא מצטער, אבל עכשיו הוא צריך להכות אותי לפני כולם בחוץ.. כי אם מישהו ראה אותי יוצאת מהבית, הם צריכים לראות איך הוא מלמד אותי לקח והוא החל להכות אותי בחוץ הוא בעט בכל מקום שהוא יכל וכפי שאמרתי הייתי בהריון בחודש השישי וקיבלתי הרבה בעיטות בבטני והתחלתי לדמם והייתי בכאב נוראי והתחננתי אליו שיקח אותי לבית החולים אבל הוא אמר לא הוא אמר שהייתי צריכה להיות סבלנית עד שהוא יחזור הביתה מהעבודה.. אז לא הייתי סבלנית, ועכשיו הוא ילמד אותי מה זו סבלנות והוא יקח אותי רק מתי שהוא יחליט נכנסו לבית הוא הלך לישון לא יכולתי להרדם כל הלילה, הייתי בכאבים בבוקר שוב ביקשתי ממנו לקחת אותי הוא אמר: "לא, רק מתי שאני אחליט." הוא נסע לעבודה הוא חזר מהעבודה, הוא ישב, הוא אכל.. הוא פגש את חבריו.. הוא נח.. ורק אחרי כל זה הוא אמר לי: "עכשיו אני אקח אותך." ובדרך לבית החולים הוא איים עליי שהוא יהרוג אותי אם אני אגיד משהו לרופא או לאחות הוא אמר: "אם מישהו ישאל מה קרה.." הוא יענה, לא אני.. נכנסנו לבית החולים והם התחילו לבדוק אותי עשו לי בדיקת אולטרה סאונד ומוניטור ואז הם אמרו לי שהעובר לא בחיים כששמעתי שהתינוק לא בחיים לקחתי את זה קשה מאוד והם אמרו שאין שום דבר שהם יכולים לעשות והם חייבים לנתח כדי להוציא את התינוק ואחרי הניתוח הרגשתי אפילו גרוע יותר וכשהתעוררתי מהניתוח ראיתי שהוא התקשר לדודים שלי ולאבי, כולם היו שם וכשהם ראו אותי פוקחת את עיניי כולם התאספו סביב מיטתי והם התחילו לצעוק עליי הם אמרו לי איזו טעות גדולה עשיתי "איך יכולת לעשות דבר כזה?" ואז חשבתי לעצמי שזהו זה, אני לא יכולה למשוך את זה יותר אני לא יכולה לסבול יותר הייתי כמעט בת 16 וחשבתי לעצמי שאני לא רוצה להיות אישה מוכה כל חיי ושאלתי את עצמי אם זה המחיר שעליי לשלם כדי שיהיה לי אבא ומשפחה? ואז החלטתי שעדיף לי להיות לבד מאשר לחיות כך כל חיי וחשבתי לעצמי שאברח משם בהזדמנות הראשונה שתהיה לי ובבית החולים הוא לא עזב אותי לדקה אחת הוא ישן על הריצפה לידי הוא לא הרשה לי לדבר, לא עם הרופאים ולא עם האחיות כשחזרנו הביתה הוא הבחין שמשהו השתנה אצלי, אז הוא החליט לנעול את הדלת כשהוא יוצא מהבית והוא השאיר את המפתח אצל הדודים שלי אז בכל בוקר דוד אחר היה מגיע והייתי נותנת להם רשימה, והם היו הולכים לעשות קניות עבורי היה לי דוד אחד שחיבבתי אותו יותר מכולם הוא היה מאוד אדיב כלפיי וידעתי שאני יכולה לסמוך עליו אז בכל בוקר כשהוא הגיע נהגתי לבקש ממנו.. להתחנן אליו שיעזור לי לברוח בתחילה הוא אמר שזה מאוד מסוכן וכעת אני נשואה והוא לא יכול לעזור לי אך כעבור מספר חודשים כמעט שנה.. התחלתי לשכנע אותו ערב אחד הוא ניגש לבעלי והוא אמר שאני נראית מאוד עצובה ובעבר הייתי שמחה הוא אמר: "תן לי לקחת אותה לקניות, אולי היא תרגיש טוב יותר." ובעלי אמר: "בסדר, אתה יכול לקחת אותה." הוא אהב את הרעיון אז למחרת בבוקר יצאנו מהבית, דוד שלי ואני לקחנו מונית.. דוד שלי אמר לי רק משפט אחד הוא אמר לי שכשנלך לעיר העתיקה כשאגיע לשם אני לא רוצה לראות אותך איתי אלו היו המילים היחידות שהוא אמר הגענו למונית והמונית עזבה את הכפר הערבי וזו היתה שכונה יהודית וכאשר המונית עצרה ברמזור אדום הבטתי מסביבי וראיתי שכולם יהודים אז פתחתי את דלת המונית וברחתי ידעתי שזו ההזדמנות היחידה שתהיה לי הוא התחיל לרדוף אחריי והוא שיחק את עצמו כאילו שהוא מכה את עצמו והוא צועק אך לא היה לי אכפת רצתי הכי מהר שיכולתי, ידעתי שזו ההזדמנות היחידה שלי ורצתי עד שמצאתי נהג מונית יהודי ונכנסתי לתוך הרכב שלו ניסיתי להסביר לו את כל הסיפור.. למה אני בורחת.. מה שלא אמרתי מוקדם יותר זה כאשר הגעתי לביתו של אבי לראשונה אחרי מספר חודשים שגרתי עם אבי יום אחד אבי ניגש אליי והוא שאל אותי אם אני רוצה לפגוש את אימי שאלתי אותו איך הוא יודע היכן אימי נמצאת? והוא אמר שהוא מכיר את הערבי השלישי שהיא התחתנה איתו והוא יודע שהיא עזבה אותו והיא עזבה את התינוקת שהיא ילדה איתו ושהיא גרה בירושלים באיזו דירה אם ארצה הוא יקח אותי לבקר אותה אז בזמן שגרתי עם אבי ביקרתי את אימי מספר פעמים אמרתי לנהג המונית היהודי שאני לא מכירה את ירושלים ואין לי את הכתובת אך אני יודעת שאימי גרה איפשהו בירושלים ואני זוכרת כיצד הבית נראה שאלתי אם הוא יכול לנסוע סביב כל השכונות איתי כי לא היה לי שום כסף לשלם לו אז הוא אמר לי שזה בסדר שאשב לידו והוא ימשיך לעבוד, ויסיע אנשים לשכונות השונות ועל הדרך אולי אראה את המקום ואזהה אותו ומצאתי את המקום, הגעתי לבית של אימי אך היא לא רצתה לקבל אותי היא אמרה לי שהמקום הראשון שהוא יבוא לחפש אותי בו זו הדירה שלה זה הבית שלה.. והיא התחילה לבכות על כל הסבל שהיא עברה כל חייה ושהיא לא רוצה בעיות עם משפחתו של אבי והיא אמרה לי: "שמתי אותך אצל משפחה אומנת, זו הבעיה שלך שחזרת." והיא פתחה את הדלת ופשוט אמרה לי: "צאי החוצה." אז יצאתי החוצה, הייתי ילדה מאוד מפוחדת, לא ידעתי מה לעשות עם חיי רק ידעתי שעליי להסתתר ועדיין לא הכרתי את "יד לאחים" זה לא היה כזה ארגון גדול כמו היום. הייתי מאוד מפוחדת אז החלטתי לישון ברחוב ולהתחבא מפני מכל האנשים וכעבור מספר ימים ברחובות מצאתי מערה בסמוך וחשבתי לעצמי שזה מפחיד מאוד לישון במערה אבל הייתי ילדה בת 17 שישנה ברחוב, יש הרבה אנשים חולים שם בחוץ.. וחשבתי שזה טוב יותר ובטוח יותר עבורי לישון במערה מאשר בחוץ אז התחלתי לישון במערה חייתי כך יותר משנה נהגתי לגנוב אוכל אני מאוד מצטערת שעשיתי את זה, אבל.. לא היתה לי ברירה הייתי צריכה לשרוד והודות לנשים טובות שתולות בגדים על חבל הכביסה היו לי בגדים נהגתי ללכת למסע "קניות" והיו אנשים טובים שזורקים רהיטים אז היה לי משהו שנראה כמו מיטה וכמה דברים.. ובזמן הזה הכרתי הרבה אנשים צעירים שהיסתובבו ברחובות כל אחד עם הסיפור שלו.. ונעשינו חברות, היו לי הרבה חברות בזמן הזה וזה היה זמן מיוחד וכעבור שנה אחת החברות שלי הלכה לסוכנות לרווחה חברתית והיא אמרה להם לשלוח עובד סוציאלי שידבר איתי אז העובד הסוציאלי הגיע וסיפרתי לו את כל מה שעברתי בחיי והוא הוציא אותי מהמערה ושם אותי במלון של חסרי בית והיה לי חדר משלי, אז הרגשתי בסדר. בחדר לידי היו שלושה בחורים צעירים שניים מהם היו דתיים שניים מהם לא היו דתיים.. אבל השלישי ביניהם היה דתי כעבור מספר חודשים הגיע יום הכיפורים והבחור הדתי החליט שבזמן שהוא מבשל את הסעודה המפסקת שהוא שומע קלטת והוא שמע את הקלטת בקול מאוד גבוה, ורציתי לישון אז הלכתי לומר לו שיכבה את זה והוא שכנע אותי להקשיב לקלטת והקלטת היתה על ההבדל שבין היהדות לשאר הדתות מכל הקלטות בעולם זו היתה הקלטת שהוא שמע ולא הכרתי את היהדות בכלל אפילו המשפחה היהודית שגידלה אותי לא היתה דתיה בכלל.. את האיסלאם הכרתי טוב מאוד יותר מידי טוב.. והוא התחיל לספר בקלטת על כל המצוות היפות ביהדות על כך שכל המצוות נועדו להפוך את האדם לטוב יותר הרבה נתינה הרבה.. עזרה לזולת וכיצד הגבר היהודי צריך לכבד את אישתו ואז הוא דיבר על להיות דתי שזה טוב ויותר וכו'.. ואמרתי לזה שהשמיע לי את הקלטת שאני רוצה לנסות.. רק לנסות להיות דתיה הוא לא האמין לי בהתחלה אבל אמרתי לו שאין לי מה להפסיד, ואני רק רוצה לנסות הוא שאל אותי אם אני יודעת מה זה יום כיפור, עניתי שלא. אז הוא אמר לי שאני צריכה להשיג חצאית ארוכה וחולצה עם שרוולים ארוכים לא היה לי אז הוא עזר לי להשיג. הוא הלך לשכנים והוא התחיל לדפוק בדלתות הוא שאל נשים אם יש להן חצאית ארוכה וחולצה ארוכה שהן לא צריכות בהתחלה אנשים חשבו שהוא משוגע אבל אישה אחת נתנה לי ולאחר מכן.. לאחר מכן הוא הסביר לי מה מותר לעשות ביום כיפור ומה אסור ישבנו ואכלנו את הסעודה המפסקת שהוא בישל ואחרי שהצום התחיל הלכנו לכותל לא ידעתי איך להתפלל אז פשוט לקחתי כיסא וישבתי שם הסתכלתי על כל האנשים שהתפללו שם הסתכלתי על האבנים ובזמן שהסתכלתי התחלתי להיזכר בכל מה שעברתי בחיי זה כאילו שאני רואה לפניי תמונה אחת, ועוד תמונה.. כל הסבל שעברתי.. ואז הרמתי את ראשי והסתכלתי וראיתי את המסגד בהר הבית לפניי ואז התחלתי לחשוב על כל מה שעברתי בכפר הערבי ואז חשבתי לעצמי שהיחיד שעזר לי לברוח זה רק אלקים שריחם עליי ונתן לי הזדמנות לחיים טובים יותר ואז חשבתי לעצמי שאם אלקים עזר לי ונתן לי הזדמנות לחיים טובים יותר אני אעשה כמיטב יכולתי לשמח אותו והבטחתי לאלקים שאשאר דתייה כל ימי חיי אפילו אם זה יהיה לי ממש קשה אחרי יום כיפור אמרתי לבחור שהשמיע לי את הקלטת שאני רוצה להמשיך אז הוא הכיר אותי לבת דודה שלו היא היתה מאוד דתיה היא נהגה לבוא בכל יום, והיא לימדה אותי הלכות בכל יום משהו חדש.. יום אחד שבת, ביום אחר נטילת ידיים.. ולאט לאט הפכתי ליותר דתיה התחלתי לעבוד ושכרתי לעצמי דירה משלי ויום אחד אחת מהחברות שלי, לא ראיתי אותה מספר חודשים.. היא באה לבקר אותי ותוך כדי שהיא מספרת לי את כל מה שהיא בחודשים האלה היא מספרת לי שיש לה חבר ערבי כל מי שהכיר אותי בזמן הזה מעולם לא סיפרתי לאף אחד מי אני ומיהם הוריי ואנשים שאלו אותי: "היכן הורייך ולמה את גרה ברחוב?" נהגתי לענות שאין לי הורים ואין שאלות אך כשראיתי אותה מספרת לי שיש לה חבר ערבי וידעתי כמה היא הולכת לסבול אמרתי לעצמי שאני חייבת לספר לה את מה שאני עברתי אולי אשכנע אותה לעזוב אותו אז התחלתי לספר לה את כל מה שעברתי, כמה שסבלתי כל חיי.. להיות בת של אמא יהודיה ואבא ערבי סיפרתי לה כמה סבלתי בכפר הערבי סיפרתי לה על בחורות יהודיות שחיו בכפר הערבי של אבי כמה שהגברים הערבים נהגו להתעלל בהן, והן היו שפחות.. וסיפרתי לה על הדודים שלי, איך הם נהגו להתלבש בלבוש נאה בכל ערב ומספרים אחד לשני "קדימה בוא נלך לתפוס עוד בחורות יהודיות." וכשהיא שמעה את כל זה היא החליטה שהיא עוזבת אותו והיא מאוד מפחדת והיא לא רוצה לפגוש אף ערבי יותר מאוד שמחתי שהצלחתי לשכנע אותה ואז חשבתי לעצמי שאולי אלקים לא הביא אותי לעולם הזה ללא מטרה ואולי לא עברתי את כל מה שעברתי לחינם אז החלטתי שמה שאני רוצה לעשות בחיי זה לעזור לבנות יהודיות לא ליפול בזרועותיהם של גברים ערבים חיפשתי ארגון שעושה את זה כך מצאתי את "יד לאחים" כמעט 9 שנים עברו מאז, ואני עדיין עובדת איתם. בעבודה שלי.. תודה בעבודה שלי.. אני הולכת לבתי ספר, תיכונים אני מדברת עם בנות, משכנעת אותן, מסבירה להן.. ואני מטפלת בבחורות שאנחנו מחלצים ולפעמים אני צריכה להתלבש כמו ערביה ולהכנס לתוך כפרים ערבים כדי להציל נשים, נערות, ילדים.. כשהתחלתי לעבוד לראשונה ב"יד לאחים" ביקשו ממני להכנס לתוך כפר ערבי כפר מאוד מסוכן כדי להציל אישה עם 4 ילדים ומכיוון שזה היה כפר מאוד מסוכן שמו רכב מאחוריי עם ארבעה גברים שנשאו רובים אחד הגברים שישב ברכב כיום הוא בעלי יש לי שלושה ילדים יפים תודה. ו"יד לאחים" עזרו לי לחפש את אחי ואחותי לצערי הרב, כשמצאתי את אחי גיליתי ש.. כאשר הוא נהיה בן 18 במשפחה המאמצת שגידלה אותו הוא פגש את אביו והוא חיבב אותו אז היום הוא חי כמוסלמי כשהגעתי לאחותי היא היתה ילדה בת 9 שחיה עם אביה בכפר ערבי היא לא ידעה שהיא יהודיה ולקחנו עורכי דין, הלכנו לבתי משפט וכעבור מספר חודשים אלקים עזר לי אז אני מגדלת אותה והיא מאוד דתיה היא חיה איתי כבר 8 שנים היא צריכה להתחתן עכשיו ולסיום.. אני רוצה לומר שעבורי זו תפילה זה חלום שאף בחורה יהודיה לא תצא עם גבר ערבי ואני רוצה להודות ל"יד לאחים" שכאשר הכרתי אותם הבנתי שיש עוד אנשים עם אותו החלום. ואני מקווה ואני מאמינה שזה יהיה גם החלום שלכם ואני יודעת שאני אעשה כל דבר שאני יכולה כדי להפוך את החלום הזה למציאות תודה רבה לכולכם שהקשבתם ואני רוצה לבקש מכם אנא תעזרו לנו בבקשה תעזרו ל"יד לאחים" תודה רבה.