סיכום למבחן בתנך
במדבר:
בפרק ט' מדובר על על החודש הראשון בשנה ה-2 ליציאת מצרים ורש''י שואל מדוע בפרק א' סופר על החודש השני ופרק ט' חזרו לפרק הראשון. התשובה לכך היא שלא רצו לפתוח את הספר במעשה רע של בני ישראל (כל הזמן שהיו במדבר הקריבו קרבן פסח רק פעם אחת). בנוסף חז''ל הבינו מכך כלל: ''אין מוקדם ומאוחר בתורה'' התורה לא מסופרת בסדר כרונולוגי אלא היא באה ללמד אותנו.
הסיבה שבנ''י הקריבו קרבן פסח רק פעם אחת במדבר היא שהם לא עשו ברית מילה ולכן היה אסור להם להקריב קרבנות.
לאחר שבנ''י קיבלו את הציווי לקיים את הפסח בי''ד ניסן פנו למשה טמאי המת בטענה שהם לא יכולים לקיים את המצווה הזו בגלל שהם טמאים, הם ביקשו גם הזדמנות לקיים את המצווה - זה מראה כמה העם רצה לקיים מצוות ואהב את ה'.
משה פונה עם הבקשה שלהם לה'- מה שמעיד על הקרבה שלו לקב''ה.
רש''י מפרש את המקרה הזה אומר שגם למשה מגיע שבח כאן, אבל יותר מגיע לטמאי המת שהיו פטורים וכך הם זיכו את כל ישראל בעוד מצווה ולכן הם זכו להגיד את הפרשה הזאת ''מגלגלין זכות על ידי זכאי'' - זכות ה' עברה אליהם.
ה' שומע את משה ומשיב לו: אדם שלא יכול להקריב את הפסח במועד המקורי שלו מכיוון שהיה טמא או רחוק מהמשכן, יכול להקריב את הפסח במועד מאוחר יותר חודש לאחר מכן בדיוק באותם תנאים בי''ד אייר. בפסח שני לא צריך להביא קרבן חגיגה ולא צריך להסיר חמץ מהבית.
היו אנשים ששמעו על כך וחשבו שהם יכולים פשוט לדלג על הפסח הראשון ולקיים את הפסח השני, אך התורה מזהירה- אדם שיכל לקיים את הפסח הראשון אך לא קיים אותו עונשו מוות.
ישנו ביטוי שאומר ''עבר זמנו- בטל קרבנו'' אחרי שעבר זמן הקורבן אי אפשר להקריב אותו עוד פעם, אז למה בפסח השני כן יד אפשרות? ספר החינוך מסביר: קרבן הפסח מבטא את האמונה של עמ''י בה' וכל אחד צריך הזדמנות לבטא את האמונה שלו בה' ובנוסף מצווה זו חמורה מאוד- כמו ברית מילה (אדם שעבר על שתי מצוות אלו חייב מיתה).
פרשת פסח שני דומה לפרשת פסח ראשון שהייתה ביציאת מצרים.
יצ''מ: הקרבת הפסח-> הליכה במדבר בעקבות הענן-> מטרה היא הר סיני לקבל את התורה
ספר במדבר: מצוות פסח שני-> הליכה בעקבות הענן-> מטרה היא ארץ ישראל.
הדמיון בין הפרשות האלו מראה את שתי המטרות העיקריות של עמ''י תורה וארץ ישראל.
עמוד הענן:
בקטע שמספר על הענן, שמו מוזכר 11 פעמים והביטי על פי ה' מופיע 7 פעמים. המספר שבע ביהדות מעיד על שלמות- זה מראה כמה עמ''י היו שלמים בלכתם אחרי ה'.
לענן היו כמה תפקידים: סימן לבני ישראל לאן ללכת, איפה לחנות, והרחיק מהם אויבים.
הסופרנו מפרש על הענן ומגלה שבח ישראל:
עמ''י חני איפה שה' אמר להם, גם אם המקום היה שומם.
עמ''י היו נשארים באותו מקום כמה זמן שה' אמר להם, גם אם היה לא נוח ולא חיפשו מקום נוח יותר.
לפעמים עמ''י לנו במקום טוב, אך לא בגלל שהמקום היה טוב, אלא בגלל שה' אמר להם. וכשהיו צריכים ללכת- הלכו בלי להתווכח.
בנ''י לא ידעו כמה זמן ישארו במקום כשחנו בו, לפעמים רק לילה אחד אך שום מסע לא התחיל בלילה.
בנ''י פרקו את הציוד שלהם לפעמים במקום שלנו בו רק לקצת ולפעמים ההפך לא פרקו את הציוד שלהם במקום שהשתכנו בו ובכל זאת לא נשברו אף פעם.
מסע בעקבות הארון- בפרק י' פסוקים ל''ה- ל''ו האות נ' הפוכה תוחמת את הפסוקים. יש שתי דעות מה תפקידה.
פסוקים אלה נחשבים ספר בפני עצמו
רבן שמעון בן גמליאל: פסוקים אלה לא שייכים למקום הזה אך דמו אותם שם כדי להפריד בין פורענויות עמ''י שלא יהיו ברצף. הפורענות הראשונה הייתה האופן שהלכו מהר סיני- כמו ילדים שבורחים מבית הספר. הפורענות השנייה הייתה התלונות שהתלוננו כל הדרך. פורענויות אלה הובילו לעונש ובעקבות מעשים אלה הם לא זכו להכנס לארץ מיד והלכו 40 שנה במדבר.
לאחר מכן מסופר על כך שעמ''י הלכו דרך של שלושה ימים ביום אחד משום שה' רצה מאוד להגיע איתם לארץ ישראל, איתם הלך כל הזמן ארון ברית ה' ועזר להם למצוא מקום לחנות והרחיק מהם אויבים. לפני תחילת כל מסע משה היה מתפלל שאויבים לא יארבו להם בדרך ולפני כל חניה משה התפלל שהשכינה תשוב למשכן.
חטא המתאוננים והמתאווים:
בדרכם במדבר בנ''י התלוננו על דברים מסוימים והכעיסו את ה' ולכן ירדה אש ל''קצה המחנה'' והרגה את כל המתאוננים- אלו הערב רב, המצרים שיצאו יחד עם ישראל למדבר, הם גררו אחריהם את כל ישראל בתלונותיהם. האש הרגה את הקצינים שהתלוננו
~ רש''י מפרש שבנ''י העלילו עלילות והמציאו דברים להתלונן עליהם, התעצלו וחיפשו תירוץ. (פירוש דרש)
~ רמב''ן מפרש שבנ''י התלוננו על דברים סתמיים על העתיד, הם לא סמכו על ה' והתנהגו כאנוסים- כאילו מכריחים אותם לצאת ממצרים. (פירוש פשט)
עפ''י פרשן אחר, הערב רב המשיכו להתלונן אחרי שירדה האש, והפעם הם התאוו לבשר שהיה להם במצרים וגררו אחריהם את שאר עמ''י, בניגוד לתלונות בספר שמות (שהיו על דברים אמיתיים) כאן אין ביסוס לתלונות- הן מיותרות לגמרי.
רש''י מוצא כאן בעיה- הרי כתוב בספר שמות שהם יצאו עם מקנה וצאן ובשר וגם בספר דברים כתוב שהם נכנסים לארץ עם בשר וצאן והוא מסיק מכאן שהתלוננ הייתה מיותרת כי לא יכול להיות שהיה חסר להם בשר בזמן שהיו במדבר.
בנוסף הערב רב התאוו לדגים שהיו להם במצרים וגם כאן רש''י מוצר בעיה: הם מתגעגעים לדגים שקיבלו במצרים בחינם אבל הם שוכחים את העבודה בפרך שלהם? החיים במצרים לא היו טובים בכלל ולכן הוא מבין שבמילה חינם הם מתכוונים לחינם מהמצוות- עול המצוות קשה להם והם לא רוצים אותו. (פירוש דרש)
חזקוני לעומתו, מסביר שהכוונה בחינם היא בלי לטרוח, במצרים עבר נהר ליד מגורי בנ''י והם יכלו בקלות לדוג דגים ולאכול, עכשיו הם במדבר ואין להם כבר את הנוחיות שהייתה במצרים, אך בכל זאת חטאו בגלל שהיו כפויי טובה לכל הניסים שעשה ה'.
ההבדל בין חזקוני לרש''י הוא שרש''י כל הזמן מסביר שהתלונותהיו מיותרות ואילו חזקוני כן מראה ביסוס לתלונה.
בפסוקים ז'-ט' נאמר שבנ''י מאסו במן, אבל מיד לאחר מכן נמנות כל התכונות הטובות של המן, רש''י מסביר שפסוק ו' נאמר ע''י הערב רב ופסוקים ז'-ט' ה' הכתיב למשה כדי להראות שהתלונות של עמ''י היו לא מוצדקות.
גם משה מתלונן: הוא טוען שהוא לא יכול להנהיג את העם לבד בגלל שהוא כל הזמן מתלונן, ועכשיו אין לו איך לספק להם את התלונה שלהם על הבשר. ה' שומע את התלונה שלו ואומר לו לקחת 70 זקנים מישראל וה' יתן להם מרוח משה- אך רוחו של משה לא תפחת, כמו נר שמדליק את המנורה והלהבה שלו לא פוחתת כך רוח משה תשאר. (ספורנו)
לגבי תלונת הבשר של בנ''י, ה' אמר שיתן להם חודש ימים בשר עד שימאס להם. ובאמת כך העם מגיב לבשר- האדם שלוקח הכי פחות לקח 10, וכל העם אספו בשר כל היום וכל הלילה ולא נחו עד שנגמר.
לפי רש''י, 70 הזקנים שנבחרו לעזור למשה היו במצרים השוטרים העברים, אך בגלל שלא הסכימו להכות את אנשי העם שלהם, הם ספגו מכות קשות מהמצרים, וכמידה כנגד מידה, ה' גמל להם על ההקרבה שלהם.
האנשים שהתאוו לבשר ולא נחו עליו נהרגו, מקום זה נקרא ''קברות התאווה'' ומכך לומדים שהבסיס לתלונה של בנ''י לבשר הייתה תאווה.
הרשב''ם שואל מדוע קיבלו עונש על כך חמור? בגלל שהיו כפויי טובה, התלוננו על יציאת מצרים כאילו היה להם טוב שם. תלונה על הבשר זה עוד בסדר אבל אין להם בושה להתלונן על יציאת מצרים?
כשמשה שומע על התכנית של ה' הוא לא מאמין שבשר לחודש יספיק לעמ''י. עולה השאלה האם הוא מפקפק ביכולת של ה'? אבל הספורנו מפרש שמשה התכוון שהוא לא מאמין שעמ''י באמת התלוננו כי רצו בשר אלא רק רצו להתלונן- כשיקבלו בשר הם יתלוננו על משהו אחר. הספורנו גם מסביר את תשובת ה': בנ''י יאכלו כל כך הרבה בשר עד שימאס להם והם יחזרו בתשובה מבחירתם החופשית.
פרשנים שמו לב שתגובת ה' לתלונות עמ''י בספר שמות שונה מתגובתו לתלונות של עמ''י בספר במדבר.
בספר שמות מיציאת מצרים עד מעמד הר סיני תלונות עמ''י התקבלו בחיוב וללא עונש, אך בספר במדבר, התלונות מובילות לעונש. הסיבות לכך הם:
בספר שמות עמ''י עדיין לא מאמין לגמרי בה' וכל הניסים שה' עשה היו במטרה להעצים את האמונה שלהם בו, בספר במדבר עמ''י כבר צריכים לדעת למה ה' מסוגל
בספר שמות עמ''י עוד בודק את הגבולות של ה', מה מכעיס אותו ומה נסלח, בספר במדבר עמ''י כבר אמורים לדעת.
מתלוננים
מתאווים
תלונה
על הבשר והדגים שהיו במצרים
סיבה
רש''י- פריקת עול, מיותר
רמב''ן- חשש מהעתיד, כפיות טובה
רש''י- פריקת עול, מיותר
חזקוני- געגוע לנגישות שהייתה במצרים.
המתלוננים
קצינים ואספסוף- ערב רב
האספסוף גרר אחריו את העם
תגובת משה
פונה לה'- בטענה על ההנהגה ועל הבשר.
תגובת ה'
אש אוכלת את המתלוננים
ה' ממנה 70 זקנים נותן לעמ''י שליו- סוג של ציפור לבשר. עמ''י אוכלים התאווה וה' הורג אותם.
שם המקום
תבערה- בערה בהם אש ה'
קברות התאווה
מינוי 70 הזקנים: משה אוסף 70 זקנים ומעמיד אותם מול אוהל מועד (מקום השכינה). ה' השרה מרוחו של משה על הזקנים, לאחר מכן כתוב על הזקנים ''ויתנבאו ולא יספו'' רש''י מביא לכך 2 פירושים:
~עפ''י ספרי- לא נתנבאו חוץ מהיום הזה
~עפ''י אונקולוס- הנבואה לא הלכה מהם.
בפסוק כ''ו מסופר על שני זקנים שלא באו לאוהל מועד ונתנבאו במחנה- אלדד ומידד.
לפי הרשב''ם, הם לא באו לאוהל מועד מתוך ענווה.
יהושע שומע על הנבואה שלהם ואומר למשה "כלאם"
לפי רש''י הכוונה היא או ''להטיל עליהם צרכי ציבור'' יהושע חושש שהם נביאי שקר ולכן מבקש ממשה להעסיק אותם שלא יסחפו אחריהם אנשים.
או שהם התנבאו במות משה ובהכנסת יהושע את עמ''י לארץ ואמר לכלוא אותם בבית הסוהר כדי שהנבורה לא תתפשט לעם.
הרמב''ן מסכים עם האפשרות השניה שרש''י נתן, לא היה מקובל אז שנביא 'מתחיל' או 'נחות' יתנבא על העתיד לפני הנביא הבכיר באותה תקופה.
אך משה לא חושב כך, הוא עונה ליהושע: האם אתה מקנא בי ודואג לי? אתה לא צריך, הלואי וכל עמ''י היו נביאים.
חטא המרגלים: לקראת הכניסה לא''י, ה' מצווה את משה להכניס לארץ 12 מרגלים כדי לתור את הארץ לפי הכניסה, זו הפעם הראשונה שמוזכר בתנ''ך חטא המרגלים,הפעם השניה היא בספר דברים. ישנה סתירה בין המקורות: בספר במדבר, ה' יוזם את כניסת המרגלים, אך בספר דברים מסופר שהעם ביקש להכניס את המרגלים לארץ. רש''י מסביר את הסתירה- המקורות משלימים זה את זה, תחילה העם מבקש להכניס את המרגלים ואז משה שואל את ה' וה' מסכים. לפי רש''י חטא המרגלים מתחיל כאן, כשבנ''י ביטאו חוסר אמונה בה' ומה שאמר להם הוא אמר להם שהוא מביא אותם לארץ זבת חלב ודבש והם לא האמינו לא טרחו לבדוק אותו, הקב''ה נותן להם לחטוא כדי להעניש אותם בסופו של דבר שלא יכנסו לארץ, כי הוא יודע שהם בליבם לא רוצים להיכנס.
הרמב''ן טוען אחרת, לדעתו לא היה בזה חטא משום שזה נכון לא להסתמך על ניסים ולדעת לפעול בכוחות עצמך.
הרמב''ן מביא 2 מטרות המרגלים: 1. עניין צבאי, להתכונן מבחינה צבאית למקום זר. 2. משה רוצה שהמרגלים יחזרו מהריגול וילהיבו את כל עמ''י שירתו להכנס לארץ.
12 המרגלים היו נשיאי כל השבטים, מתוכם נשיא שבט יהודה הוא כלב בן יפונה ונשיא שבט אפרים הוא יהושע בן נון.
לפני כניסת המרגלים, משה מצווה אותם לבדוק דברים מסוימים: בתחום הביטחון- העמים שהארץ- חזקים או חלשים? הרבה או מעט? הערים שבארץ- האם הן במחנות או במבצרים?
בתחום הכלכלה- המים שבארץ- האם העצים גדולים או לא? עצים גדולים מעידים על מקורות מים גדולים שהשקו אותם החקלאות והאדמה- האם הארץ שמנה או רזה? האם יש בה פירות טובים או שהיא לא אדמה טובה לחקלאות? ולבסוף משה מצווה לבדוק את פירות הארץ ולהביא דוגמאות.
המרגלים נכנסו לארץ ממדבר צין שבאזור הדרום והלכו עד 'רחב לבוא חמת' שבצפון. באמצע המסע כלב בן יפונה עוזב את כולם והולך לחברות להתפלל במערת המכפלה. בסוף הריגול כל המרגלים צריכים להביא ביחד את פירות הארץ מרוב שהם גדולים וטובים, הם מביאים אשכול ענבים, רימון, תאנה וזמורה, כל המסע לקח 40 יום ו40 לילה למרות שהיה אמור לקחת הרבה יותר.
בדיווח המרגלים, בהתחלה הם מדברים על העם והארץ כמו שמשה ביקש אף לקראת הסוף הם מוסיפים דעה אישית מה שמלהיט את העם עד שכלב צריך להשתיק אותם, הוא מנסה לשכנע אותם כן לעלות לארץ ולא לוותר אך שאר המרגלים לא מסכימים איתו ומגזימים בהוצאת דיבה על הארץ.
חטא המרגלים ברור כאן: הם לא התבקשו למסור דעה אישית.
ניתן לעשות השוואה בין הוראות משה המרגלים לבין הדיווח הסופי שלהם. בהוראות משה הוא מתאר יותר את הארץ מאשר את העמים היושבים בה אבל המרגלים מתארים יותר את העמים מאשר את הארץ עצמה
בנוסף משה מדגיש את הדברים הטובים שניתן למצוא בארץ ואילו המרגלים פחות מתרכזים בטוב הארץ אלא יותר בדברים הרעים, הם מעידים על חוסר אמונה בה' שיעזור להם לכבוש את הארץ.
משה מבקש מהמרגלים להתייחס ל5 דברים בריגול: 2 ביטחוניים ו3 עניינים שמעודדים את טוב הארץ.
כך הוא הפך את עניין העמים שבארץ לעניין שולי יותר כדי לא להפחיד את עמ''י , לכן משה פותח את דבריו וסוגר בטוב הארץ. בדיווח המרגלים הסדר שונה: הם פותחים בדיווח קצר על טוב הארץ ואז יש דיווח מורחב על העמים שבארץ במטרה להפחיד. כַלב היה צריך להשתיק את העם שהיה רועש ונסער משום שהמרגלים הצליחו להפחיד אותם כל כך.
לפי הרמב''ן המרגלים לא חטאו בדיווחם הראשון, החטא שלהם היה התוספת של הדעה האישית שאותה לא התבקשו להשמיע, בנוסף השתמשו במילה ''אפס'' מילה זו מבטלת את כל מה שנאמר לפני כן ומדגידה את מה שנאמר אחר כך- המרגלים שכנעו את העם שאין להם סיכוי נגד העמים שבארץ.
לפי רש''י, המרגלים הוסיפו את העובדה שעמלק היה בארץ כדי להפחיד את עמ''י- להזכיר להם מה הוא עשה להם כשיצאו ממצרים.
לפי מסילת ישרים (הרמח''ל): הסיבה לחטא המרגלים היא כבוד וגאווה, החשש של המרגלים שיחליפו אותם יורידו אותם מתפקדים הגבוה אם יכנסו לארץ גבר עליהם גורם להם לחטוא. הרמח''ל מביא עוד דוגמאות כמו ירבעם בן נבט וקורל ועדתו.
תגובת העם המרגלים: העם לראשונה בכו ואז התלוננו למשה ואהרון- שהיה עדיף למות במצרים או במדבר מאשר בכניסה לארץ ביד עמים אחרים. אז העם רוצה לחזור למצרים ולמרוד בהנהגה- עבודה זרה, וכל זה בגלל הדרך שבה המרגלים מסרו את הדיווח.
משה ואהרון ראו את תגובת העם נפלו על פניהם ובכו
יהושע וכלב קרעו את בגדיהם וניסו לשכנע את עמ''י כן להכנס לארץ בעזרת כמה נימוקים:
הארץ טובה מאוד
ה' הבטיח את הארץ ולכן יכניס אותנו בבטחה
לא למרוד בה'
ה' איתנו אין צורך לפחד
יהושע וכלב מדגישים שצריך להאמין בה' וזה מראה את החוסר בחטא המרגלים- הם לא האמינו בה'
העם לא מקשיב ליהושע וכלב אלא רוצים להרוג אותם, אך הקב''ה מתגלה לכל ישראל ועוצר אותם.
תגובת ה' לחטאם: נמאס לו מעמ''י, הם לא מאמינים בו ובכל הניסים שהוא עושה ומבזים אותו. הוא רוצה להרוג את כולם ולעשות עם חדש מצאצאי משה.
הספורנו מפרש: ''עד אנה ינאצוני'' עד מתי אוכל לסבול את הזלזול של העם.
''ועד אנה לא יאמינו בי'' מה אני צריך לעשות -איזה נס- כדי שיאמינו שאני אלוקים?
משה שומע את תוכניתו של ה' ומנסה לעצור אותו בעזרת תפילה. הוא נותן 2 סיבות: 1. השמדת עמ''י תגרום לחילול ה'- הגוים שראו את הניסים של ה' לא יכבדו אותו יותר כי הרג את עמ''י בכניסה לארץ- כאילו לא יכל על העמים שבתוך הארץ. 2. משה מזכיר את י''ג מידות רחמים ומבקש מה' שיתנהג עם עמ''י באריכות אפיים (סבלנות ולא להתעצבן מהר) ומידת הרחמים.
לפי רש''י: ה' אמר למשה בהר סיני שהוא נוהג באריכות אפיים גם עם הרשעים וגם עם הצדיקים אז משה מזכיר לו את ההבטחה שלו
לפי ראב''ע: משה מבקש מה' לסלוח לעמ''י ובכך להוכיח את גדולתו.
הקב''ה מקבל את תפילת משהאך לא סולח לעמ''י לגמרי
מי שגדל מגיל 20 ימות במדבר ומי שקטן ילך 40 שנה במדבר ורק אז יכנס לארץ.
היוצאי דופן הם כלב ויהושע שזורים להכנס לארץ אחרי 40 שנה, שאר המרגלים מתים במגפה.
העונש הוא מידה כנגד מידה:
העם התלונן שעדיף היה למות במדבר ולכן הוא ימות במדבר במשך 40 שנה
העם מתלוננים שהנשים והטף מבוזבזים עכשיו כי כולן מתים ולכן דווקא הבנין יכנסו לארץ ולא "יהיו לבז"
המרגלים תרו את הארץ במשך 40 יום ולכן העונש הוא 40 שנה במדבר.
ר' יוחנן אומר שלפי מדרש, בלילה זה היה ליל ט' באב.
בנ''י בכו ''סתם'' על עונש שיכלו להתחמק ממנו ולכן ה' אמר להם שעל הבכי המיותר שלהם עכשיו התאריך הזה יהיה תאריך חורבן בתי המקדש.
חטא המעפילים
לאחר מות המרגלים ובשורת העונש על עמ''י כל העם באבל, למחרת בבוקר קמים אנשים שמתחרטים על חטאם ורוצים לבטל את הגזירה- בעזרת כניסה לארץ ומסירת נפשם. משה מנסה לומר להם שה' לא יהיה איתם כי הוא כבר העניש את עמ''י ואין דרך לבטל את זה, תוכניתם לא תצליח, אבל הם לא מקשיבים ובאמת ברגע שהם נכנסים לארץ עמלק הורג אותם.
ממעשה זה ניתן ללמוד על העם שהם רוצים לחזור בתשובה לתקן את החטא אבל עכשיו מאוחר מדי. זה מעיד שאופיו של העם הוא פזיז וחבר יציבות רוחנית, הם בודקים את הגבולות של ה'.פירוש אחר אומר שהעם מוכן למסור את נפשו כדי לחזור בתשובה אך הפעם זה לא הצליח כי הדרך שבה ניסו לחזור בתשובה הייתה גם היא נגד הוראות ה'.